К лекции Эстер Яглом

מדרש רבה שיר השירים א לד

שחורה אני ונאוה שחורה אני במעשי ונאוה במעשה אבותי שחורה אני ונאוה אמרה כנסת ישראל שחורה אני בפני עצמי ונאוה בפני קוני דכתיב (עמוס ט) הלא כבני כושיים אתם לי בני ישראל כבני כושיים אתם בפניכם אבל אתם לי כבני ישראל נאם ה’ דבר אחר שחורה אני במצרים ונאוה אני במצרים שחורה אני במצרים (יחזקאל כ) וימרו בי ולא אבו לשמוע אלי ונאוה אני במצרים בדם הפסח ובדם המילה דכתיב (שם טז) ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואמר לך בדמיך חיי זה דם הפסח ואמר לך בדמיך חיי זה דם המילה דבר אחר שחורה אני בים שנא’ (תהלים קו) וימרו על ים בים סוף ונאוה אני בים שנא’ (שמות טו) זה אלי ואנוהו שחורה אני במרה שנאמר (שם) וילונו העם על משה לאמור מה נשתה ונאוה אני במרה שנא’ (שם) ויצעק אל ה’ ויורהו ה’ עץ וישלך אל המים וימתקו המים…

זוהר חדש, שיר השירים, ס»ט ג-ד

ויאמר אלהים יהי מארת, חסר בגין דאתיהיב דוכתא לסטרא אחרא לשלטאה. וחפיא נהורא דסיהרא כהאי אגוזא דקליפה חפיא על מוחא בכל סטרין, ואתתקפת קליפא לבר וכערלה על ברית. ובגין כך אתחשכת נהורא דלעילא.

שחורה אני ונאוה, בנות ירושלם, לגבי אינון אוכלוסין דלא הוו בקשוטהא כאינון פנימאי. לפנימאי דקשיטו לה, לא אמרת האי. אלא כד נפקת לבר לגבי שאר אוכלסין אמרת האי. לפנימאי דידעי קישוטהא וקשיטו לה בכמה קישוטין עילאין היא אמרת לון ישקני, כמה אנא מתתקנת יאות לקבל נשיקין ממלכא. לאינון דלבר דלא ידעי בקישוטהא, אמרת דאיהי שחורה מסטרא דתתאי, מסטרא דכלילו דלתתא, בגין דלא ישגחון בעינא בישא לקטרגא לתתאי. דהא לית לון קנאה אלא בתתאי, כד תתאי אינון בעילויא אינון מקנאן לון יתיר מכולא. וא«ת דלית בהו קנאה בינייהו, תנינן בינייהו לית קנאה אבל על אחרנין אית קנאה. ובגין דאיהי כאימא על בנהא על ישראל, ההוא תיקונא שפירא ויאה מכולא, דאיהו מסטרא דההוא כלילו דלתתא דבגיניה סלקא לעילא, מבערא ליה לגבי אוכלוסהא דלבר בגין דלא יקנאון ולא יקטרגו עלייהו דישראל. ובגין כך, אל תראוני שאני שחרחורת, לא תסתכלון בהאי תיקונא בגין שאני שחרחורת.

ובכל תיקונין דילה לית תיקונא שפירא ויאה בעילוייא, לסלקא לקודשא, בר ההוא תקונא מסטרא דכלילו דלתתא. וכל דא לגביה אוכלוסהא קאמ‘, ולא לגבי רחימה. ועל דא אמרת לון שחורה אני ונאוה. תו, שחורה אני, מסטרא דלתתא, ונאוה, מסטרא דילכון אתון בנות ירושלים. הא תיקונא דילי בכון איהי, דאתון אוכלוסין קדישין. ובגין כך לא תסתכלון בי, בההוא תיקונא דסטר תתאי. וכלא איהו כאמא על בנין. דכמה מקטרגין אינון דקיימי התם. ואי יסתכלו בההוא תיקונא דכלילו דלתתא, כמה איהו יאה וכמה איהי שפירא, לסלקא ביה לעילא, ייתון לקטרגא ולאדכרא חוביהון דישראל. ומעכבי לה לסלקא לעילא ולאתחברא בבעלה. ועל דא כאהלי קדר, מסטרא דתתאי. כיריעות שלמה, מסטרא דילכון. ובגין כך אל תראוני, לא תסתכלון בי כלל, ובכל אינון תיקוני דילי דאינון בסטרא דתתאי. דהא ]סט ט«ד[ בגיניהון נזיף בי שמשא. ולאו איהו בלחודוי, אלא בני אמי נחרו בי, אבהן דעלמא, כד חמו

קדרותא דילי מסטרא דתתאי. וא«ת יאות הוא למימר הכי. אין, דהא מתרין סטרין יאות הוא. חד, בגין אורח שלים

דלא יקטרגון על ישראל בנהא. וחד, דלא יעכבון עלה מלסלקא לאתחברא בבעלה ולמלקט נייחא. דהא כלא בסיהרא. דבזמנא דאיהי חפיא נהורא דסיהרא, שמשא לא אתקרב בהדה, בר חוטא חדא דחסד עילאה דאתמשיך עלה. והאי כרי בההוא קליפה ותבר חילה ויהיב לה נוי ושפירו. ואיהו אמרת שחורה אני מסטרא דערלה ונאוה מסטרא דההוא חוטא דאתמשך עלי. תו, שחורה, מסטרא דחשך עילאה כד אתתקף, כד«א )ישעי‘ ס: ( כי הנה החשך יכסה ארץ. ונאוה, מסטרא דאור קדמאה. כד«א )מיכה ז: ( כי אשב בחשך, מסטרא דשמאלא, יי‘ אור לי, מסטרא דימינא. תאל תראוני שאני שחרחורת, היא אמרת לאוכלוסהא כמה ערבוביא דא לכון. דאל תראוני בזמנא דחפיא עלי ההיא סטרא, ולא תיכלון לאתנהרא מני ולאסתכלא בנהורי כלל.