כפתור ופרח

מאת רב אשתורי הפרחי ז»ל

Издано в Иерусалиме, 1897 г.
Издание и примечания — выдающегося исследователем Земли Израиля Авраамом Моше Лунцем.

 

Перевод в электронную форму – М.А. для Места Встречи (просьба сообщать о найденных опечатках). Небольшое число моих (М.А.) примечаний выделено красным цветом. Тем же цветом выделено сделанное мною разбиение на параграфы – весьма условное, только для удобства ориентации.

פרק שישי

בזכרון עיר אלהים ירושלם, והר הבית. ובית המקד, ושילה, ובית חניו, ובית פגי, וציון, וחברון, והר סיני.

1. Скиния в Шило.

גרסינן מסכת זבחים פרק בתרא (קי׳׳ח בי) תנו רבנן ימי אהל מועד שבמדבר ארבעים שנה חסר אחת, ימי אהל מועד שבגלגל ארבע עשרה שנה, שבע שכבשו ושבע שחלקו, ימי אהל מועד שבנוב ונבעון המשים ושבע, חרבה נוב ובאו לגבעון, והסדר הזה כך: משנכנסו לארץ עמד האהל בגלגל י״ד שנה ומשם באו לשילה והיה לשם בית אבנים בלא חקרה, וכדאיתה במתני׳ (שם קי»ב ב’) אלא שפרשו יריעות המשכן ועמד המשכן בין נוב ונבעון נ»ז שנה ומגבעון באו לירושלם, וכשנבנה בית המקדש בירושלם נאסרו כל המקומות כולן לבנות בהם בית לשם יתב׳ ולהקריב בהם קרבן. ואין בית לדורות אלא ירושלם בלבד ובהר המוריה- וזהו שאמרו (משנה שם) באו לירושלם נאסרו הבמות ולא היה להם עוד התר והיא היתה נחלה, ופי’ הר״ם ז»ל [1] נקרא ירושלם נחלה לעמידת קדושתה לעולם ועליה אמר שהשם ישמור העם הזה אשר בחר בו במקום ההוא שנבחר בו גם כן שנאמר כי בחר ה’ בציון כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו, כי לא יטוש ה’ עמו, ובאר גודל מעלתה ואמר זאת מנוחתי עדי עד. עוד מםכת זבחים פ׳ בתרא (ק»ח ב׳): בד’ מקומות השרתה שכינה על ישראל : בשילה ונוב ונבעון ובית עולמים. ובכלן לא שרתה אלא בחלקו של בנימין שנאמר חופף עליו כל היום. ומקשי’ והכתיב ייטוש משכן שילה אהל שכן באדם. וכתיב וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר, ומסיק הכי נמי רצועה היתה יוצאה מחלקו של יוסף לחלקו של בנימין כדאמר רבי חמא בר חנינא רצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודה ונכנסת לחלקו של בנימין ובו היה מזבח בנוי והיה בנימין הצדיק מצטער עליה לבולעה. כתב רש״י בס׳ יהושע (י׳׳ח י״ד) נמצא רוחב גבול בנימין נוטל כל רוחב הארץ שבין יהודה לאפרים, גבול דרומי שלו עם גבול צפוני של יהודה, ושם היתה ירושלם כמו שנאמר למטה בענין, לפיכך היו לשני השבטים חלק בו. וגבול צפוני של בנימין ודרומי של אפרים נוגעים זה בזה ושם היתה שילה בחלק אפרים כמו שנאמר ויטוש משכן שילה וגו’. ואף לבנימין היה חלק בו׳ וכדאיתא בשחיטת חולין. איכה רבתי (פרשה ב’) מה אעירך, בכמה מקומית נועדתי להם: באהל מועד, בגלגל, בשילה, בנוב, בגבעון, בבית עולמים שנים. פרק איזהו מקומן (זבחים נ»ד א’) ואי אמרת לא היה לו יסוד, באוירא בעלמא הוא דקא עביד? אמר רב נחמן בר יצחק: אמור! כך התנו. אוירא דבנימין קרקע דיהודה. מסכת מגילה פרק בני העיר (כ״ו א׳) במאי קא מפלגי? ת״ק סבר לא נתחלקה ירושלם לשבטים ורבי יהודה סבר נתחלקה לשבטים, ובפלוגתא דהני תנאי דתניא: מה היה בחלקו של יהודה? הר הבית והלשכות והעזרות, ומה היה בחלקו של בנימין ? אולם והיכל ובית קדשי הקדשים ורצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודה ונכנסה לחלקו של בנימין ובה מזבח בנוי, והיה בנימין הצדיק מצטער עליה בבל יום לבולעה. מסכת זבחים פרק בתרא (קי״ב ב׳) באו לשילה ונאסרו הבמית ולא היה שם תקרה אלא בית של אבנים ויריעות מלמעלה ונפקא ליה כגמרא (שם קי״ח א’) מדכתיב בית ה׳ שילה אלמא בית הוא, וכתיב ויטוש משכן שילה אהל שכן כאדם אלמא אהל הוא, מלמד שלא היה שם תקרה אלא בית של אבנים ויריעות מלמעלה. תוספתא מסכת מגלה פרק קמא שילה בנין של אבנים מלמטה ויריעות מלמעלה,ירושלם בנין של אבנים מלמטה ותקרה מלמעלה עוד מסכת זנחים פרק בתרא (קי׳יב ב’) עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות ועבודה בבכורות משהוקם המשכן נאסרו הבמות ועבודה בכהנים.

2. Святость Храмовой горы и Иерусалима.

תוספתא מסכת כלים פרק קמא: מפתח ירושלם עד פתח הר הבית מחנה ישראל, ומפתח חר הבית עד שער ניקנור מחנה לויה, משער ניקנור ולפנים מחנה שכינה. וכן הביא הר»ם ז»ל הלכות בית הבחירה פרק ז׳ הי״א, וכנגדן לדורות: מפתח ירושלם עד הר הבית כמחנה ישראל, ומפתח הר הבית עד פתח העזרה שהוא שער ניקנור מחנה לויה, ומפתח העזרה ולפנים מחנה שכינה, וכן כתוב בספר המצות: ״לדורות כל העזרה משער ניקנור ולפנים שהוא תחלת עזרת ישראל״ והוא תחלח העזרה המוגבלת בקפ״ז, וכמו שנבאר בג״ה. פרק אלו דין הנחנקין (סנהדרין פ״ו ב׳) שלשה בתי דינין היו שם אחד על פתח הר הבית ואחר על פתח העזרה ואחד בלשכח הגזית. מסכת מגלה פ»ק (י׳ א’) קדושת ירושלם אין אחריה התר כלו’ שקדושתה קדושת עולם בתורה. הר המריה וארצה היא ארץ המריה. מה שהזכירו חז״ל (פסחים מ»ט א’) מן הצופים ולפנים וכו’ מסתברא שהוא המקום שיכול אדם לראות ירושלם שהרי מאשר ירושלם הרים סביב לה אינה נראה מרחוק מאיזה צד שתבא אליה יותר מחצי שעה והמקום אשר תראהו משם הוא הנקרא צופים וזהו שאמרו במגילת קינות (מדרש איכה סוף פ״ה) פעם אחת היו עולין לירושלם וכיוון שהגיעו לצופים קרעו את בגדיהם. פרק החליל (סוכה נ»א בי) מי שלא ראה ירושלם בתפארתה לא ראה כרך נחמד מעולם, מי שלא ראה בית המקדש בבנינו לא ראה בנין יפה מעולם. פרק האיש מקדש (קדושין מ״ט בי) עשרה קבין יופי ירדה לעולם. תשעה נטלה ירושלם ואחד כל העולם כלו. סוף מסכת כתובות (ק״י ב׳) הכל מעלין לירושלם. תוספתא מסכת שקלים פ»ב, כל המטבעות היו יוצאות בירושלם. איכה רבתי[2] שרתי במדינות, עיר שטבעה יוצא מסוף העולם ועד סופו. עוד שם (פרשה בי) רבי פנחס בשם ר׳ הושעיא ד’ מאות ופי בתי כנסיות היו בירושלם חוץ מבית המקדש כמנין מלאת׳׳י וכלן עלה נבוזראדן והחריבן. וכלן עלה אספסינוס והחריבן. עוד שם (פרשה ד׳) בני ציון היקרים. מה היתה יקרתן? עירוני שנשא ירושלמית היה נותן משקלה זהב ירושלמי שנשא עירונית היתה נותנת משקלו זהב. מסכת יומא פ״ק (ט׳ ב’) מאי דכתיב יראת ה׳ תוסיף ימים זה מקדש ראשון שעמד ד׳ מאות ועשר שנים ולא שמשו בו אלא שמונה עשר כהנים, ושנות רשעים תקצרנה זה מקדש שני שעמד ד’ מאות ועשרים שנה ושמשו בו יותר משלש מאות כהנים. עוד שם (ט׳ ב׳) מקדש ראשון מפני מה חרב מפני שהיו בו ג׳ דברים עיז ג״ע ש״ד, מקדש שני מפני שנאת חנם. פרק יש בכור לנחלה (בכורות נ׳ א׳) אמר ר׳ אושעיה בקשו לגנוז כל כסף וזהב שבעולם מפני כסף וזהב של ירושלם עד שמצאו לה מקרא מן התורה שמותר שנאמר יבאו בה פריצים וחללוה, ירושלם הויא רובא דעלמא? אלא אמר אביי: בקשו לגנוז דינרא הדריאנא, טרינא שיפא, מפני טבעה של ירושלם עד שמצאו לה מקרא מן התורה שנאמר ובאו בה פריצים. סוף מסכת כתובות (קי»א ב’) אבר רבי חייא ברבי יוסי עתידין צדיקים שמבצבצין ועולין כירושלם שנא׳ ויציצו מעיר כעשב הארץ ואין עיר אלא ירושלם שנאמר העיר בחרתי בה.

3. Место сожжения грехоочистительных жертв Йом-Кипура – вне стен Храмовой горы.

מסכת יומא סוף פרק שני שעירי יום הכפורים (ס»ח א) ומסכת זבחים סוף פרק טבול יום (ק״ה ב’) רבי אליעזר אומר נאמר כאן מחוץ למחנה ונאמר להלן מחוץ למחנה מה כאן חוץ לשלש מחנות אף להלן חוץ לשלש מחנות מח להלן במזרחה של ירושלם אף כאן במזרחה של ירושלם וחוץ לג’ מחנות, אלא לרבנן היכא שריף להו? כדתניא: היכן נשרפין? לצפונה של ירושלם, רבי יוסי הגלילי אומר אבית הדשן הן נישרפין. ורבי יוסי לא פליג אדרכנן דמקום שריפתן הוא הנקרא בית הדשן. וזה המקום היה לפרים הנשרפין ושעירים הנשרפים בזמן שהן נשרפין כמצותן, והפר של יום הכפורים ופר הבא על המצות ופר העלם דבר של צבור ושעירי יום הכפורים, אבל הפרה היתה נשרפת בהר המשחה, וכדאמרי מסכת פרה פ׳׳ג מ״ו כבש היו עושים מירושלם להר המשחה ופרה וכל מסעדיה יוצאין להר המשחה והוא במזרחה של ירושלם .עוד היום מקובל המקים ההוא והוא צפוני לקבר חולדה כמטחוי קשת שפל ממנו מעט[3] וכן מקובל בית הדשן לצפון ירושלם כמרוצת הסוס והוא תל קטן ונמוך הרבה[4] ובבית עולמים חוץ לירושלם הוא חוץ לשלש מחנות.

4. Особенности галахического статуса Иерусалима

פרק מי שהיה נשוי (כתובות צ»ג א’) וכך היו כותבין בירושלם שעות, אבל זולת קדימת שעות אע״פ שיהיה ידוע למי כתב תחלה אין זה קדימא. וכדאמרי^‘ (שם צ»ד ב’) אימיה דרמי בר חמא בצפרא כתבתינהו לנכסיה לרמי בי חמא לאורתא כתבתינהו לרב עוקבא כר חמא אתא רמי בר חמא לקמיה דרב ששת אוקמיה בנכסיה, אתא רב עוקבא לקמיה דרב נחמן אוקמיה בנכסיה אתא רב ששת לקמיה ררב נחמן אמר ליה מאי טעמא עבד מר היי אמר ליה ומר מאי טעטא עבד הכי אמר ליה דקדים אמר ליה אטו בירושלם יתבינן דכתבין שעות, אלא מר מאי טעמא עבד הכי, אמר ליה שודא דדייני. אמר ליה אנא נמי שודא דדייני, אמר ליה חדא דאנא דיינא ומר לאו דיינא ועוד מעיקרא לאו בתורת הכי אתית לה. פרש»י ז»ל: אטו בירושלם וכו׳ כיון דלא הקפידו בני המקים לכתוב שעות גלי מנהגם שאין הולכין אחר הקודם לבו ביום ושניהם שוין. שודא דדייני ונראה לי מזה חביב לה וקדמה ומסרה לו תחילה. דהאי עובדא לא נודע למי מסר תתלה שתר המתנה, דאלו במסירה איכא קדימה כרבי אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי אבל בחתימה ליכא קדימה דרבי מאיר הוא דאמר עדי חתימה כרתי, ובזה טעה רב ששת דהא לאו בירושלם יתבינן דיהא דין קדימה בכתיבה לבו ביום אלא ששניהם שווין והוא לא בא אלא מטעם קדימה[5]. אנא דיינא על פי ראש גלותא וישיבה. ועל שני שטרות היוצאין כיום אחד רב אמר חולקין ושמואל אומר שודא דרייני; ולמסקנא דבמקרקעי כשמואל ובהלואה משום ממון המוטל בספק. תוספתא מסכת נגעים פרק ו’ רבי נתן אומר אף אין בה משום סורר ומורה שנאמר והוציאו אותו אל זקני עירו פרט לירושלם שהיא של ישראל ואין נטעת ולא נחרשת ולא נזרעת ואין מקיימין בה אילנות, חוץ מגנת הורדים שהיתה מימות נביאים הראשונים ואין מלינין בה את המת ואין מעבירין בתוכה עצמות אדם ; ואין משכירין בתוכה בתים. יכן פסק הר»ם ז»ל ד, הלכות בית הבחירה פרק ז׳ הי»ד ואין נוטעין בה גנות ופרדסים ואינה נזרעת ולא נחרשת, ופי׳ ז»ל שמא תסרח[6]. נראה מכאן שאם היה בירושלים היום דקל שלולבי פסול, וכיוצא מה, והוה ליה מצוה הבאה בעבירה. כענין שאמרו הרי שגזל סאה אין זה מברך אלא מנאץ. ושמא יש חילוק בין נטעו ישראל לנטעו גוי, כענין שאמור בשביעית[7].

פרק מרובה (ב»ק פ»ב ב’) וסוף מסכת ערכין (ל»ב ב’) עשרה דברים נאמרו בירושלם. מסכת מגלה פרק בני העיר (כ»ו א’) ומסכת יומא פרק קמא י»ב א^‘) אין משכירין בתים בירושלם לפי שאינם שלהם.

5.Галахические особенности Иерусалима, действующие и в отсутствие Храма.

ומסתברא שמאלו הקדושות קצתם נוהגות שם היום וכמו שבארנו פרק מ»א בענין כרם רבעי עולה לירושלם, כל שכן אלו דברים שהם מעיקר קדושית העיד וקדושתה לעולם עומדת. אבל אין משכירין בתים בירושלם מסתברא שאינו אלא בזמן הבית, (כדאמרינן וביומא ומסכת מגילה שם) ר׳ אלעזר ב»ד צדוק אומר אף לא מטות; לפיכך עורות קדשים בעלי אושפיזכנין נוטלים אותם בזרוע. וכן הדין נמי באין עושין כבשונות בירושלם מפני העשן שמשחיר החומה וגנאי הוא, כמו שפירש״י ז»ל (ב»ק שם) וכן אין מגדלין תרגגולין מפגי הקדשים ואין מוציאין זיזין וגזוטראות לרשות הרבים מפני אהל הטומאה. הכי וכיוצא בהן [אינן נוהגות אלא בזמן הבית]. תוספתא מסכת מעשר שני פרק קמא, אין משכירין בתים בירושלם מפני שהן של שבטים, וכן הוא פסק הלכה, ירושלם לא נחלקה לשבטים, כת»ק דרבי יהודה דלעיל. פרק כיצד צולין (פסחים ע״ה ב׳) ירושלם אין פודין בה מעשר שני. מסכת סוטה פרק בתרא (מ״ה ב׳) אין ירושלם מביאת עגלה ערופה. מסכת עירובין פ״ק (ו’ ב’) ופרק בתרא (ק״א א׳) ירושלם אלמלא דלתותיה ננעלות בלילה חייבים עליה משום רה»ר. פי’ רשות הרבים מכוון משער לשער ויש במ דריסת ששים רבוא ורוחב שש עשרה ואלמלא שנועלין דלתותיה בכל לילה חייבין עליה משום רשות הרבים. אבל נעילות דלתות משויא לה כחצר של רבים ומערבין את כולה. וכל זמן שלא עירבו הויא כרמלית. מסכת כלים ס״ק שהזכיר עשר קדושות. כולם הם לפנים מירושלם דאלו עם הראשונה עשתי עשר נינהו.

6. О могилах царей из рода Давида и пророчицы Хульды.

תוספתא מסכת בבא בתרא סוף פ״ק קברי בית דוד וקבר חולדה חנביאה היו בירושלם ולא נגע בהם אדם מעולם, אמר ליה משם ראיה? מחילה היתה להם והיתה מוציאה את הטומאה לנחל קדרון. פרק המוכר את הספינה (ע»ה ב’) מאי על מקראיה? אמר רבה אמר רבי יוחנן לא כירושלם שבעולם הזח ירושלם של העולם הבא, של העולם הזה כל מי שרוצה לעלות יעלי, של העולם הבא אין עולין לה אלא במזומנין לה. מסכת תענית פ״ק ה’ א’; אמר ליה רב נחמן לרבי יצחק מאי דכתיב בקרבך קדוש ולא אבא בעיר אמי ליה הכי אמר ר’ יוחנן אין הקב»ה נכנס בירושלס של מעלה עד שתבנה ירושלם של מטה אמר ליה מי איכא ירושלם למעלה? אמר ליה אין. דכתיב ירושלם הבנויה כעיר שחברה לה יחדיו. ואין ספק שירושלם וציון ובית המקדש וארץ ישראל כולה כלם קדושים ובתוכם ה’. ירושלמי פרק מרובה אמר רבי יהישע ירושלם הבנויה כעיר שחברה לה יחדו, עיר שהיא מחברת את ישראל זה לזה. מסכת שבועות פרק ידיעות (ט״ו כ׳) אין בנין הבית דוחה יו״ט, אמר אביי אין בונין בית המקדש בלילה. פרק אין בין המודר הנאה (נדרים ל»א ב’) שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם ואלו הן: תורה ותשובה גן עדן [וגהינם] כסא הכבוד ובית המקדש, ושמו של משיח. גרסינן (בססרי פ׳ דברים) כארץ חדרך, דרש רבי יהודה בר אלעאי זהו משיח שהוא חד לאמות ורך לישראל. אמר ליה רבי (יהודה) [יוםי] בר דרמסקית עד מתי אתה מעות עלינו הכתובים, מעיד אני עלי שמים וארץ שאני מדמשק ויש שם מקום ששמו חדרך ומה אני מקיים ודמשק מנוחתו ? שעתידה ירושלם להיות עד דמשק ואין מנוחה אלא ירישלם דכתיב זאת מניחחתי עדי עד. אמר ליה ומה אתה מקיים ונבנתה העיר על תלה? אמר ליה שאינה עתידה לזוז ממקומה.

7.О жертвоприношениях в наши дни.

מסכת זבחים פרק השוחט והמעלה בחוץ (ק,ז ב’) אתמר המעלה בחוץ בזמן הזה רבי יוחנן אמר חייב ור»ל אמר פטור. כתב הר״ם ז״ל בספר המצות מצות עשה: הלכה כרבי יוחנן, כי הוא ראוי לקרב. שהשרש האמיתי אצלנו מקריבין אף על פי שאין בית. מסכת עדיות פ׳ בתרא משנה ו׳ אמר יהושע שמעתי שמקריבין אף על פי שאין בית. (זבחים פ״ב א’) אמר רבה אמר רבי יוחנן ג’ נביאים עלו מן הגולה ואחד העיד שמקריבין אף על פי שאין בית. ובמתניתא תנא: רבי אליעזר בן יעקב אומר ג’ נביאים עלו מן הגולה [וכו׳]. כתב ה»ב העטור ז»ל: בכל מקום הלכה כר’ יוחנן וקיימא לן משנת ר’ אליעזר בן יעקוב קב ונקי. תוספתא (עדיות ס»ג) אמר רבי יהושע שמעתי ששוחטים אע״פ שאין פתחים.

ומיהו אין המעלה חייב עד שיעלה לראש המזבח שיעשה בחוץ אבל אם העלה על הסלע או על האבן פטור, אע״פ שהוא בחוץ שנאמר (בראשית ח׳ כ’) ויבן נח מזבח לה’. וכדר’ יוסי פרק השוחט והמעלה (זבחים ק»ח ב’). כתב ה״ב התרומה ז״ל[8] השוחט בחוץ — מיירי כגון שבנה מזבח במקומו בפנים, ואי לאו הכי אינו חייב בחוץ. ומה שחייב על טומאת מקדש וקדשיו במזיד כרת ובשוגג עולה ויורד (פי’ טומאת מקדש: טמא באב הטומא שנכנס למקדש). פרק הקומץ רנה (מנחות כ״ז ב’) מחוסר כיפורים שנכנס לעזרה בשוגג חייב חטאת במזיד ענוש כרת, ואין צריך לומר טבול יום ושאר כל הטטאין. מסבת מכות (י»ד ב’) הבא אל המקדש טמא, כתוב עונש וכתוב אזהרה, עונש: את מקדש ה׳ טטא ונכרתה, אזהרה; ולא יטמאו (עוד) את מחניהם. ריש פרק ידיעות הטומאה (שבועות י»ד ב’) בעי ר׳ ירמיה בן בבל שעלה לארץ ישראל ונעלם ממני מקדש [מהו?] אלמא קדושת הבית לעולם.

אחר שהענין כן, הנכנס היום, שאנו טמאים, במקום הבית חייב כרת, והסכים בזה מה»ר ברוך ז״ל. גם כי אמר אלי בירושלם כשהבאתי אליו זה הספר לעבור עליו ולהגיהו שרבנו חננאל דפריש ז״ל[9] אמר לבא לירושלם והוא בשנת שבע עשרה לאלף הששי[10], ושיקריב קרבנות בזמן הזה. ואני מטרדתי להשלים עמו המלאכה, לא שאלתיו מה נעשה מטומאתינו, ואנה הכהן המיוחס? אנכי בדרך לפני שילה שב למקומי. נזכרתי הלכה שאין לחוש על הטומאה, כדאמרינן בתמורה פרק יש בקרבנות (י»ד א’) שקרבנות צבור דוחין את השבת ואת הטומאה[11] וזה כגון שיהיו רוב הכהנים טמאין מקריבים הקרבנות בטומאה. וכן מסכת פסחים פיק צולין (ע״ט א’) נטמא קהל או רובו או שהיו כהניס טמאין והקהל טהור יעשה בטומאה. כתב עליהם הרים ז״ל : דע זה העיקר מכרהו והבינהו. והוא, כי טומאת מת בלבד היא שתדהה בצבור ויקריבו בטומאה. ומס’ יומא פרק קמא (ד בי) איתמר טומאת מת רב נחמן אמר התר היא בצבור רב ששת אמר דחויה היא בציבור. וכן הלכות ביאת המקדש פ»ד (הל׳ י’ וי»ב) כל קרבנות הצבור קבוע להם זמן, לפיכך דוחין את השבת ואת טוטאת המת, אבל הטמאין בטומאה אחרת כגון זבין וזבות נדות וטמאי שרץ ונבלה וכיוצא בהם לא יתעסקי בו ולא יכנסו לעזרה, ואם עברו ועשו או נכנסו לעזרה חייבין כרת על הביאה ומיתה על העבודה שלא נדחית אלא טומאת מת בלבד. והוא גזרת הכתוב שנאמר ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם. מסכת זבין פ»ד מ»ו, המת מטמא באהל ומטמא טומאת שבעה .מה שאין הזב מטמא; כלומר שטמא מת טעון הזאת שלישי ושביעי מה שאין כן בזב, והזב וכיוצא בו אינן טעונין אלא ביאת המים בלבד. הרי לטומאה חמורה לא נקפיד ולשאר טומאות יש להם תקנה. כתב ה»ב התרומה ז»ל הילכך נראה דשקדושת מחיצת העיר קיימת לעולם להיות מותר לאכול מעשר שני בתוכה אם בנה מזבח אבל לא בנה מזבח לא. והנה[12] כבר אמרו ז»ל מזבח שנעקר מקטירין קטורת כמקומו.

8. О том, куда можно и куда нельзя заходить нечистым.

מסכת יבמות פרק קמא (ז׳ ב’) מאי (עיר) חדשה שחדשו [בה] דברים ואמרו טבול יום אל יכנס למחנה לויה.

א״כ אין לנו לקרב מפתח הר הבית ולפנים, כי משם והלאה הוא מחנה לויה, וכדאיתא בתוספתא לעיל, ועדיין נאריך בזה בג״ה. כתב הר»ם ז»ל הלכות בית הבחירה פרק ו׳ (הל’ י»ו) ולמה אני אומר במקדש ובירושלם קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבא ובקדושת שאר ארץ ישראל לענין שביעית ומעשרות וכיוצא בהן לא קדשה לעתיד לבא, לפי שקדושת המקדש וירושלם מפני השכינה ושכינה אינה בטלה והרי הוא אומר והשמותי את מקדשכם; ואמרו חכמים (מגילה כ״ח א׳) אף על פי ששומטין, בקדושתן הן עומדין. אבל חיוב הארץ בשביעית ובמעשרות אינו אלא מפני שהוא כבוש רבים, וכיון שנלקחח הארץ מידיהם בטל הכבוש ונפטרת מן התורה מן המעשרות ומן השביעית, שהרי אינה א»י וכיון שעלה עזרא וקדשה לא קדשה ככבוש אלא בחזקה שהחזיקו בה. ולפיכך כל מקום שהחזיקו בו עולי בבל ונתקדש בקדושת עזרא השניה הרי הוא מקודש היום ואף על פי שנלקחה הארץ ממנוי וחייב בשביעית ובמעשרות על דרך שבארנו בהלכות תרומה. והכי איתא פרק השוחט והמעלה בחוץ (זבחים ק״ז בי) המעלה בחוץ בזמן הזה רבי יוחנן אמר חייב; קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא. עוד על ההיא דפרק הרואה (ברכות ב״ד א׳) כתב ז״ל פרק ד: אעפ״י שהמקדש היום חרב בעונותינו חייב אדם במוראו כמו שהיה נוהג בו בבנינו; לא יכנס אלא במקום שמותר ליכנס שם ולא ישב בעזרה ולא יקל ראשו כננד שער המזרח שנאמר את שבתותי ואת מקדשי תיראו מה שמירת שבח לעולם אף מוראת המקדש לעולם. מסכת יבמות פיק קמא (ו’ ב’) אין לי אלא בזמן שבית המקדש קיים, בזמן שאין בית המקדש קיים מניין? ת»ל את שבתותי תשמורו. מיהו פרק הערל (שם ע״ט ב׳) גבי נתינים אלו גבעונים אמרינן בימי ר׳ בקשו להתירם, אמר להם רבי חלקינו נתיר חלק מזבח מי יתיר, ופליגא דרבי חייא בר אבא, דאמר ר’ חייא בר אבא אמר ר׳ יוחנן חלק עדה לעולם אסור, חלק מזבח, כשהמקדש קיים אסור, אינו קיים מותר. מסכת משקין סוף פרק קמא (מועד קטן ט’ א’) איתה שנה לא עשו יום יום הכפורים, ומאי דרוש? וק׳׳ו: ומה מקדש שאין קדושתו קדושת עולם וקרבן יחיד ושבת דאיסור סקילה דוחה, מקדש דקדושתו קדושת עולם וקרבן צבור ויום הכפורים דענוש כרת לא כל שכן. מסכת יומא פרק הוציאו לו (נ»ג ב’) רבי יהודה בן לקיש אומר ארון במקומו נגנז שנאמר ויאריכו הבדים ויראו ראשי הבדים מן המקדש אל פני הדביר ולא יראו החוצה ויהיו שם עד היום הזה. א״כ לא ירד ארון לבבל. ריש פרק טרף בקלפי (שם ל״ט ב’) בשעה שבנה שלמה את בית המקדש נטע בו כל מיני מגדים והם מוצואין פירותיהם בזמניהם.

9. Об очищении прокаженных в отсутствие Храма.

תורת כהנים: תורת המצורע נוהגת לבית עולמים, תהיה בזמה»ז. כלומר דבזמן הזה נמי מטהרין את המצורע. אע״ג דאין בית המקדש קיים. דהא רבי טרפון אומר בזה טהרתי שלשה מצורעים, ורבי טרפון כהן היה ובגבולין הוה. כדאיתא מסכת פסחים סוף פ’ אלו דברים (ע»ב ב’) מעשה ברבי טרפון שלא בא אמש לבית המדרש, לשחרית מצאו ר»ג אמר לו מפני מה לא באת אמש לבית המדרש? אמר לו עבודה עבדתי. אמר לו כל דבריך אינן אלא תימה, וכי עבודה בזמן הזה מנין? אמר לו הרי היא אומי עבודת מתנה [וגו’] עשו עבודה מתנה[13] בגבולים כעבודה בבית המקדש. תוספתא מסכי נגעים פרק ח’ אמר רבי יהודה שבתי היתה והלכתי אחרי רבי טרפן בביתו, אמר לי יהודה בני תן לי סנדלי ונתתי לו, פשט ידו לחלון ונתן לי ממנה מקל, אמר לי יהודה בני בזו טהרתי ג’ מצורעין, ולמדתי כה שבע הלכות וכו’, ומטהרין בפני הבית ושלא בפני הבית ומטהרין בנכולין.

10. О коэнах в наше время.

מזה יש לי ראיה על הכהן; שהרי אנו רואין שהם נוהגין הנאה בתרומה טמאה ואוכלין חלה דרבנן, ומברכין על ברכת כהנים, וישראל הנשוי לכהנת בנה פטור מן הבכורה, ר»ל מפדיון חמש סלעים, גם אוכל המתנות בשביל אשתו:, גם הכהן אינו מטמא אלא לקרובים ולמת מצוה ולנשיא, דתניא (תורת כהנים פי אמור), בעמיו בזמן שעמי שם אינו מטמא אבל מטמא הוא למת מצוה. (עירובין י»ז ב’) איזהו מת מצוה כל שאין לו קוברים, קורא ואחרים עונים אותו אין זה מת מצוה, וכן לנשיא אע״פ שאינו מת מצוה כדאמרינן פרק (אלמנה ניזונת) [הנושא את האשה] (ק»ג ב’) אותי היום שמת רבי בטלה כהונה[14] והוינו דאמרינן במסכת פסחים (ע’ ב’) כגון שמת נשיא ואיטמו להו רוב צבור. ירושלמי (ברכות פ״ג ה»א): כד דמך רבי יודן נשיא בר בריה דר׳ יודן נשיא דחף רבי חייא בר אבא לרבי זעירא בכנישתא דגופא דצפורין וסאביה. ושואל הירושלמי תלמיד אצל רבי מאי? ולא אפשיטא. נם שאינו מחזיר גרושתו ונוהג איסור בחלוצה. מסכת סנהדרין (ה’ א’) רבי חזיה לההוא דחוה קאי בבית הקברות, אמר ליה לאו בן איש פלוני כהן אתה, אמר ליה אבא גבה עינים היה נתן עיניו בגרושה וחללו. פרק האשה שנתארמלה (כתובות כ״ז א’) בסיפא, עיר שכבשו כרכום כל כהונות שבתוכו פסולות אלא בעדים. וזה אפילו עבד אפילו שפחד דלאו דידה. המגרש אשתו לא תנשא בשכונתי ואם היה כהן לא תדור עמו במבוי וכפר קטן כשכונה דמי. גם שפודין מידן הבכורות והם גובין ה’ סלעים ומקפידים על הפרעון. וכמו שזכרנו פרק י׳׳ז והרבה כיוצא בזה. כתב הר»ם ז»ל הלכות איסורי ביאה (פרק כ׳ היא) כל הכהנים שבזמן הזה בחזקה הם כהנים, ואינן אוכלין אלא בקדשי הגבול, והוא שתהיה תרומה של דבריהם, אבל תרומה של תורה וחלה של תורה אין אוכל אותה אלא כהן מיוחס. איזהו כהן מיוחם זה שהעידו עליו שני עדים שהוא כהן בן פלוני כהן כן איש שאינו צריך בדיקה, והוא הכהן ששמש על גבי המזבח, והיום אנה נמצאהו[15]. שהרי על ספר יוחסין אמרו מסכת פסחים פרק תמיד (ס־ב ב,) מיום שנגנז ספר יוחסין תשש כחן של החכמים וכהה מאור עיניהם. מסכת תענית פרק סדר תעניות (י»ז א’) ת״ר מפני מה אמרו אנשי משמר מותרין לשתות יין בלילות אבל לא בימים, שאם תכבד העבודה על אנשי בית אב ויבואו ויסייעו אותן, ומפני מה אמרו אנשי בית אב לא ביום ולא בלילה מפני שהם עסוקים [תמיד] בעבודה, מכאן אמרו כהן המכיר משמרתו (פי’ שבוע שלו בזמן הזה ויודע שבתי אבותיו קבועים. כלומר שיודע שקבעו עצמו לעולם ביום ראשון אסור לו לשתות כל אותו היום)[16] ומשמרת בית אב שלו ויודע שבתי אבותיו קבועים הם אסור לשתות ייז כל אותו היום כלו, מכיר משמרתו ואינו מכיר משמרת בית אב שלו ויודע שבתי אבותיו קבועים הם אסור לשתות יין כל אותה שבת, אינו מכיר משמרתו ומשמרת בית אב שלא יודע שבתי אבותיו קבועים הם אסור לשתות יין כל השנה כולה. רבי אומר, אומר אני כהן אסור לשתות יין לעולם, אכל מה אעשה שתקנתו קלקלתו, אמר אביי כמאן שתו האידנא חמרי כהני? כרבי כלומר[17] הלא אין להם זמן ביאה אלא ביומו [שם] שלא תכבד העבודה וכו’, מכאן אמרו כהן המכיר משמרתו בזמן הזה (פי׳ [משמרתו] שבוע שלו). ויודע שבתי אבותיו קבועים כלומר שיודע שקבעו עצמן לעולם ביום ראשין אסור לו לשתות כל אותו היום דאע״ג דהאידנא ליכא עבודה, אפילי הכי זמן ביאה הוא לדידיה, והאי דקאמר ״מכאן אמרו״ חכי קאמר, מדחישינן לאנשי משמר שמא תכבד העבזדה ואמרינן להו שלא ביומן הם, הכי האידנא נמי אמרינן להו אפ״ג דליכא עבודה שמא יבנה בית המקדש ויצטרך לעבודתו.

ר׳ אומר אומר אני כהן אסור לשתות יין לעולס פי’ אפילו מכיר משמרתו ובית אבתיו שהם קביעים לעולם, אסור, מה טעם? כשיבנה בית המקדש בשעת הרגל יהיו כל המשמרות שוות בו, אי נמי שלא יזכה מי שהיה במשמרתו לשמש ותחזור אליו העבולה ויאמר אשתקד מי לא שתיתי יין? עכשיו נמי אשתה. אי נמי בעינן כהן הראוי לעבודה וליכא, כדאמרינן לקמן לרבנן עישר אסור (неразб.), מאי טעמא מהרה יבנה בית המקדש. אלא שתקנתו קלקלתו, כלומר תקנה שאתה מתקנו לעבודה תהיה קלקלחו שלא יוכל לעמוד בה ויהיה מזיד ומוטב שנתיר לו ויהי שוגג (אבל ירושלמי יש בו פי’ אחר).

אמר אבייה כמאן שתו האידנא חמרי כהני כרבי.

הרי לך מכל מקום שבזמן הזה יתכן שימצא מי ששומר יחוסו וכן סוף פרק עד כמה (בכורות ל’ ב’) אמר להם רבי יוסי כבוד זקן יהיה מונח במקומו, אלא מיום שחרב בית המקדש נהנו כהנים סלסול בעצמן, שאין מוסרין טהרות לבל אדם (פי’ סלסול מעלה).

11.Храмовая гора – ворота и части территории.

נחזור לבית המקדש. מכל מקום צריכין אנו לדעת גדר ונבול מקום האסור וחיוב להניכנס היום שם בבית הקדוש. גרסינן פרק איזהו מקומן ( זבחים נ»ה ב’) אמר רב יהודה אמר שמואל אין חייבין משום טומאה אלא על אורך קפ״ז על רוחב קל״ה. וזהו מכותל העזרה המזרחית שהוא תחלת עזרת ישראל עד כותל העזרה המערבי. ונבאר זה בג»ה והנה בקצרה, ואם שהארכנו בו במקום זולתו.

הר הבית הוא מרובע רבוע מוקף חומה חמש מאות אמה על חמש מאות אמה[18] ובדברי יחזקאל הנביא יקרא הר הבית חצר החיצונה, והעזרה חצר הפנימית. ואליו חמשה שערים האחד במזרח לצד הר הזיתים ונקרא שער שושן מפני שעליו שושן הבירה צורה. מסכת מנחות פרק שתי הלחם (צ״ח א׳) חנן התם שער המזרחי עליו שושן הבירה צורה מאי טעמא? רב חסדא ורב יצחק בר אבדימי, חד אמר כדי שידעו מהיכן באו וחד אמר כדי שתהא אימת מלכות עליהם. שנים בדרום ונקראים שערי חולדה, ואחד מן הצפון ונקרא טדי, ואחד אל המערב ונקרא שער הקיפונוס, וכלם משמשין כניסה ויציאה חוץ מן הטדי. רוחב כל שער עשר באמה וגבהו עשריים ויש להם דלתית. וכדאיתא מסכת מדות פרק ב’ מ»ג כל הפתחים שהיו שם גבהן עשרים אמח ורחבן עשר אמות חוץ משל אולם. כל הפתחים שהיו שם היו להם דלתות, חוץ משל אולם. כל השערים שהיו שם היו להם שקופות חוץ משערי טדי שהיו שתי אבנים מוטות זו על גב זו. כל השערים שהיו שם נשתנו להיות של זהב חוץ משערי ניקנור מפני שנעשה בהם נם. ויש אומר מפני שנחשתן מצהיב. ואין זה ניקנור דסוף פרק סדר תעניות (תענית י»ח ב’).

12. Сорег – загородка, окружающая Храм и Храмовый двор снаружи.

לפנים מזאת החומה היה כותל מכלונסאות ונסרים לא מאבנים ולא מאדמה. גבהו עשרה טפחים מקיף סביב סביב ושמו סורג; וכשנכנסו יוונים להיכל פרצו בו שלש עשרה פרצות וחזרו וגדרום.

לפנים מהסורג הוא החיל, והוא מקיף לא כמו שיעור חומת הד הבית והסורג. אלא שהוא מקיף מרובע ארוך שכ»יב על קל»ה לחוד וזה כולל כל הבנין וכל הקנין. בזה החיל יש בו שבעה שערים שלשה מן הדרים ושלשה מן הצפון ואחד במערב. שבדרום הם: שער המים, שעי הקרבן, שער הדלק. ושבצפון הם: שער המוקד, שער הקרבן, שער הניצוץ, ושל מערב היא שער הפרבר והוא מכוון כננד בית קדשי הקדשים באמצע. ועל זה השער כלומר הפרבר, הוא שאמרו ריש מסבת מדות, בזכרם מקומות שבהם שומרים המקדש ״ואחד לאחורי בית הכפורת״. וזהו שאמרו כלפי בר, כלומר שהיה המשמר מחוץ לחומת העזרה והטעם בזה שהשומי לא יוכל להיות בעמידה כל הלילה ולא היה יכל לישב אם היה עומד בפנים שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד ולזה היה שומר מחוץ לחומת חעזרה והיא בתוך חומת הר הבית וכל שכן הסורג[19] ואין זרי מה שהזכירו ז»ל פרק איזהו מקומן (נ»ה ב’) אחורי בית בית הפרוכת מאי? ת»ש דאמר רמי בר חמא אמר רב לול קטן פתוח היה אחורי בית הפרוכת גבוה שמונה אמות כדי להכשיר העזרה. ולול איני שער, והשערים והפתחים נגדרים למעלה כמה הם. ולאבא יוסי בן יוחנן מסכת שקלים (ם״ו ט״ג) היו השערים שלש עשרה ולחכמים שבעה לחוד.

נמצא שהפרבר היה בחומת החיל המערבי והלול היה בכותל ההיכל המערבי לפי דברי רמי בר חמא, ואם כן יהיה ההיכל פתוח למזרח ולמערב. ואין לתמוה על זה הלול. כי לא היה לפי הנראה בכותל קדש הקדשים עצמו, דגרסינן מסכת מדות (פ»ד מ»ז) מן המזרח למערב מאה אמה: כותל האולם חמש והאולם אחד עשר, כותל ההיכל שש ותוכו מ’ אמה ואמה טרקסין, ועשרים אמה לבית קרשי הקדשים, כותל ההיכל שש [והתא שש] וכותל התא חמש. נמצא שכותל ההיכל והתא וכותלו מקיפין ההיכל. וא»כ יהיה זה הלול בכותל התא ויהיה גוף ההיכל כלו שלם ואין לו אלא הפתח ופשפש אמת השחי. מ״מ היו להיכל שני כותלי׳ למערב וביניהם התאים. והאחת עשרה אמה שבין ההיכל וחומת החיל, הם מכותל התא ולחיל, והתא הוא מה שאמר הכתוב (מ»א ז’ ח’) כי מגרעות נתן לבית סביב. וכזה היו נ»ב בשאר הצדדים. וכדאמרי’ (שם) מן הצפון ולדרום שבעים אמה. כותל המסיבה חמש והמסיבה ג’ כותל התא הו׳ והתא שש (כותל ההיכל ו׳ ותוכו כ’ כותל ההיכל ו’ והתא ו’) וכותל התא ה׳ ובית הורדת המיס שלש אמות. והכותל חמש אמות. והאולם עודף עליו חמש עשרה אמה מן הצפון וחמש עשרה מן הדרום והוא היה נקרא בית החליפות. זה השכ»ב על קל»ה מהם קל»ה על קל»ה המזרחייק שהוא עזרת הנשים. נשאר למערב קפ»ז על קל»ה חיתה חומה מפסקת בין עזרת הנשים ובין מרובע קפ»ז על קל״ה.

13. Разные уровни на Храмовой горе по (физической) высоте.

ודע כי כל שבעת השערים שהזכרנו שהם בחומת החיל הם באותו המרובע לבדו כלומר קפ»ז על קל»ה. ובאותו המרובע היה עזרת ישראל והדוכן, ועזרת כוהנים ומקום המזבח ומקום בית המטבחיים והאולם והחילפית וההיכל כלו. וקרקע אלו המקומות לא היה שוה אלא (יורד) (הולך) ועולה. כיצד? אדם נכנס להר הבית דרך שער המזרח הוא שער שושן ועובר בסורג עד שמגיע לחיל. וכל זה בשווה ובמישור. וכשהוא רוצה להכנס לעזרת נשים היה צריך לעלות י»ב מדרגות. רום אחת חצי אמה ורחבה חצי אמה, וכשעלה אלו הי״ב מדרגות מוצא שער כדי להכנס באותה עזרה ושמו שעד הקדים או שעד התחתון וכדלקמן ואינו בכלל השערים שהזכדנו. הולך כל רוחב עזרת נשים בשוה ובמישיר עד שמוצא זה כותל שהוא מפסיק בין עזרת נשים ובין מרובע קפ»ז על קל»ה והולך מצפון לדרום ונקדא זה חומת חעזרה. ועליו ועל החיל הוא שאמר (איכה ב’ ח’) ויאבל חיל וחומה, והוא רחוב וחרוץ.

עולה ט»ו מעלות או מדרגות כראשונה. ומוצא למעלה שער אחד והוא שער ניקנור. הולך במישור י»א אמה על קל»ה ומוצא לפניו מדרגה גבוה אמה אחת ועליה שלש מעלות, כל מעלה מאלו גבוה חצי אמה ורחבה חצי אמה והוא הנקרא «דוכן עולה». והוא בעזרת כהנים. ושם מקום מזבח ומטבחיים. והכל בשווה ובמישור . והוא מה שבין האולם והמזבח ועולה משם לאולם י»ב מדרגות כראשונות. והאולם וההיכל הכל שווה ובמישור. נמצא גובה קרקע ההיכל על קרקע שער שושן כ»ב אמה וסימנך ב»ך יברך ישראל.

העולה בידינו שהשערים שהם למזרח הם חמשה. הראשון שעד שושן בחומת הד הבית. השני שער התחתון והוא בחומת החיל והוא כדי לכנס לעזרת נשים. השלישי שער ניקנוד שהוא בחומת העזרה. הרביעי הוא שער האולם. והאולם הוא כותל שער[20] שלפני ההיכל. ארכו מאה אמה ובאמציעתו השער, גבהו ארבעים ורחכו עשרים. בינו ובין כותל ההיכל י»א אמה וכן לסוף אותם מאה אמה. לכל צד מהאולם כותל, עד כותל ההיכל המערבי, והרוחב שביניהם עשר אמות ואותו רוחב נקרא בית החילפות והוא מקום הסכינים לגנזם שם והוא לשון המקרא שנקראים הסכינים חליפות שכן כתוב מחלפי׳ תשעה ועשרים בתחלת ספר עזרא (א’ ט’).

ועובי כותל זה האולם בכל שלשה צדדיו חמש אמות הרי שהאולם מקיף ההיכל משלשה צדדין עד חומת המערבית. השער החמישי שער ההיכל מכוונים זה לזה. יכל אלו הדברים יתבארו ממה ששנינו במסכת מדות.

14. Мысленное путешествие по окружности Храма.

נמצא שיוכל אדם להקיף ולסבב כל ההיכל מחוץ לכותלי האולם. וזה: שאם הוא לפני שער האולם מבחוץ סניו למערב, ורוצה להקיף דרך דרום (ילך למזרח)[21]פניו לדרום עד כדי מ’ אמה. מחזיר פניו למערב והולך מאה אמה על ימינו כותל האולם הדרומי. ועל שמאלו עובר על שער המים ושער הקרבן ושער הדלק. לסוף אותם מאה אפה מחזיר פניו לצפון. והולך מאה אמה גם כן, והוא עתה בין כותל ההיכל המערבי וכותל חומת החיל המערבי, שהרוחב שם י»א אמה, ועל ימינו הלול, יעל שמאלו שער הפרבר. לסוף אותם מאה אמה מחזיר פניו למזרח ומהלך בין כותל האולם הצפוני ובין כותל חומת החיל הצפוני. והנח על שמאלו שער הניצוץ, שער הקדבן, שער המוקד. מחזיר פניו לדרום והולך מ׳ אמה וימינו לכותל האולם המזרחי, ואז הוא שב לפני שער האולם. האמנם מי שיכנס לפנים בשער, לא יסבב ההיכל אלא משלשת צדדיה והם: כל פני המזרח וכל פני הדרום והצפון וזה בחילפות, לא לצד המערב כלל. לפי שראשי כותלי החילפות המערביים, נגמרים כנגד כותל ההיכל המערבי ולא יעברו. ואין הכל ראויים לזה הסיבוב. מדאמרי מסכת כלים פרק קמא משנה ח’ עזרת כוהנים מקודשת ממנה שאין ישראלים נכנסים לשם אלא בשעת צרכיהם לסמיכה לשחיטה ולתנופה, וכל שכן משם ולפנים. והכי נמי תניא פרק הקומץ רבה (מנחות כ»ז ב’) מחוסרי כפרה שנכנסו לעזרה בשוגג חייבי חטאת במזידענושי כרת, ואין צריך לומד טבול יום. ושאר כל טמאים וטחורין שנכנסו לפנים ממחיצתם, בהיכל כלו בארבעים. מבית לפרוכת ואל פני הכפורת במיתה. ופירש»י ז»ל ממחיצת י»א אמה מקום דריסת רגלי ישראל דכתיב ואל יבוא בכל עת. העזרה לא היתה מכיונת כאמצע הר הבית אלאל רחוקה מן הדרום של הר הבית מכל הרוחות וקרובה למערבו יותר מכל הרוחות. ובינה ובין הצפון יותר ממה שבינה ובין המערב ובינה ובין המזרוח יותר ממה שבינה ובין הצפון. נמצא היותר קרוב המערב, אחריו הצפון, אחריו המזרח, אחריו הדרום

15. Современные автору стены и ворота Храмовой горы.

מכל זה יראה כי מה שאנו רואים היום בזמנינו מהכותלים העומדים האלה: שהם כותלים מחומת הר הבית. עוד היום ניכר שער שישן ממזרח והוא סגור אבני גזית. ואם תחלק זה הכותל לשלשה חלקים יהי זה הפתח בחלק הראשון מצד קרן מזרחית דרומית[22] וכן ניכרים שני שערי חולדה לדרום[23]; וכן ניכר שער הקיפונוס למערב[24]. שער הצפון שהוא הטדי אינו ניכר, שאותו צד נחרב[25], ואנו צריכין לאמת זה בהקש חפושי וזהי שאם היו אלו חומות מרובע שכ»ב על קל»ה היה קל״ה לבד מצפון לדרום. ואנחנו רואים היום שהחומה ההולכת מצפון לדרום הרבה מאד יותר מקל»ה. והיא חומת המזרח. ואם נאמר שהם חומות מרובע העזרה. כלומר מרובע קפ»ז על קל»ה, יהיה בזה נם כן הקושיא הראשונה. ועוד שהיה צריך שיהיה רוחב למזרחו קל»ה מעזרת נשים, נם מה שבין חומת הר הבית והסורג ומה שבין הסורג והחיל. והנה אין אנו רואים שיהיה משפת ההר כלומר הר המוריה של מזרח תחתיו הוא עמק יהושפט, אלא כמו חמשים אמה או פחות. ואין טעם לומר שנאכל מן ההר כל כך. א»כ בהכרח יש לנו לומר שהם כותלי הר הבית. ולצפון הפתח הסגור אשר במזרח שאמרנו עליו שהוא שער שושן כמטחוי קשת יש בכותלו שני שערים גבוהים מאד בכיפות מחוץ, ודלתותיהם ברזל והם סגורים לעולם. וקורין להם ההמון שערי רחמים והישמעאלים הורגלו בזה וקורץ להם באב אלרחמא. ומסתברא שהם אותם שני השערים עשה שלמה לגמול חסדים אחד לחתנים ואחד לאבלים ומנודים. וכמו שנזכר מסכת סופרים פ»ב רבי אליעזר בן הורכנוס אומר ראה שלמה כח של גומלי חסדים ובנה להם לישראל שני שערים אחד לחתנים ואחד לאבלים בשבת היו מתקבצים יושבי ירושלם ועולין להר חבית ויושבין בין שני שעדים הללו, כדי לגמול חסדים זה לזה, ושמא לזה קורין להם קצת שערי רחמים[26].

16. Докуда могут доходить на Храмовой горе нечистые.

א״כ היום שאנחנו בחטאינו מבחוץ נוכל להתקרב לעניין תפלה והשתחויה עד אותם הכתלים וכן עמא דבר: באים עד אותם הכתלים ומתפללים לאל ית’ לפני אלי השערים שהזכרנו[27]ובבר בקש מהאל יתברך שלמה בתפילתו שתקובל תפלת המקום ההוא. משנת מסכת כלים פרק קטא: טמא מת נכנס להר הבית, ולא טמא מת בלבד אמרו אלא אפילו מת עצמו, שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו במחנה לויה. פרק כיצד צולין את הפסח (פסחים כ»ב א’) ראש המעמד היה מעמיד את הטמאים על שער המזרח; מאי טעמא אמר רב יוסף כדי לביישן. רבא אמר מפני החשד מאי ביניה? איכא ביניהם מפניקי, אי נמ דקא גדלי שישורא (שם פ»ה ב’). אמר ר’ שמואל ב»ר יצחק מפני מהלא נתקדשו שעירי ניקנור? מפני שמצורעים עודים שם ומכניסין בוהנות ידיהן. עוד בסוף פרק (שם פ»ן א’) ויאבל חיל וחומה אמר רבי אחא ואיתימא רבי חנינה ואמרי לה אמר רבי חנינה שורא ובר שורא. תוספתא מסכת שבועות פ»ק: היה רבי שמעון אומר: קשה טומאת וקודשיו מכל עברות שבתורה שמתכפרות בשעיר אחד, וטומאת מקדש וקדושיו מתכפרת בשלושים ושתיים שעירים. כל עברות שבתורה מתכפרות פעם אחת בשנה, וזו בכל חודש וחודש, שנאמר (יחזקאל ה’ י»א) לכן (נאם אני) [חי אני נאם] ה’ אלוהים אם לא את מקדשי טמא.

17. О вратах Храмового двора.

ויש לדעת, שכל מקום אשר הזכירו ז»ל שער עזרה או שער ניקנור או שער מזרח הכל אחד והחומה שבזה השער מפסקת בין עזרת הנשים לעזרת ישראל כדלעיל, וכן חלקו ז»ל הזרה ועזרת נשים והר הבית לשולש חלוקות. מסכת יומא פרק בא לו כהן גדול (ס»ט ב’) היכן קורין לו? בעזרה, רבי אליעזר בן יעקב אומר בהר הבית שנאמר יקראו לו לפני הרחוב. אמר רבי חיסדא בעזרת נשים. ומששנינו במסכת שקלים פרק שלושה עשר שופרות (פ»ו מ»ד) ושבמזרח שער ניקנור, ושני פשפשים היו אחד מימינו ואחד משמאלו, יש מפרשים שני שערים קטנים, אבל ר»ם ז»ל פישפשים דלתות קטנות שעושים בבתי גדולים בעצם דלתות שערים גדולים כדי שיהיו נוח פתוח בכל עת שירצה. ופי’ הר»ם ז»ל יותר נראה, שהרי שער נקנור על ימינו לשכת פנחס המלביש, ועל שמאלו לשכת עושי חביתין. ומה שהזכירה המשנה בשקלים: ושנים במערב לא היה להם שם, חוזר על שנים במערב, ואותם שניים שבמערב שהזכיר נראה לפרש שעל שער האולם ושער ההיכל הוא דקאמר, שזולתם שהזכיר יש להם שם על ידי המעשה שנעשה בהם, ואלו שתים כלומר שער האולם ושער ההיכל לא היה להם שם על ידי המעשה, שלא נעשו אלא לכניסה וציאה. וזולת אלו לא היו שערים למערב להשתחוות, שהרי לול בכותל ההיכל המערבי היה, לא היה עשוי לכניסה ויציאה ולא לעמידה בו. הפרבר שבחיל אם היה הטשתחוה בפניו, היה צריך שיסבב אחורי שער האולם וכותליו, ושיקיף עד שיגיע אחורי ההיכל וישתחוה בתוך אותם י״א אמה שבין כותל ההיכל וכותל חומת העזרה ופניו למזבח וזה אינו רחוק. אבל יתכן שיעשה זה יותר חוץ לפרבר כננדו ופניו למזרח. ועם כל זה לא יהיו פתחים שנים במערב, אם לא שתקרא הלול פתח, ועוד שיש להם שם לזה, הפי׳ הראשון נראה עיקר. ירושלמי מסכת עירובין פרק ה’, כמה יגעו נביאים הראשונים למצוא שער המזרח שתהא חמה מצומצמת בו באחר כתמוז, ונקרא שער סור שדרך שם היו פורשין טמאין. חדא הוא דכתיב סורו טמא. שעד היסוד ששם היו מיסדין את ההלכה. שער חדש ששם חדשו סופרים. שער האיתון שהיה משמש כניסה ויציאה. שער החרסית ששם היה זריחת השמש. שער העליון שהיה עליון לעזרת הנשים. שער התווך שהיה בין שני שערים. כל אלו השמות הם לשער ניקנור. כתב אלי טהור קדש מה»ר אליעזר זק»ל בתשובה: ועל שער עזרת נשים שלא הוזכר, אל תתמה, כי לא הוזכר אלא אותו של מזרח עזרה. כי כל עזרה סתם שבתלמוד ר»ל עזרת ישראלי ובמקום שהיה בשאר רוחות שערים מזכיר לומר מה היו משמשין אבל עזרת נשים שלא היה כי אם שער אחד, לא הוצרך להזכיר ע»כ. אין משיבין את הארי אחר טהרה וקדושה הא תנן מסכת סוכה פרק (קמא) [בתרא] (נ״א א’) היו תוקעין והולכין עד שמניעי’ לשער היוצא למזרח[28], וזה השער הוא שער עזרת נשים, והוא שקורא אותו המשנה בסמוך שער התחתון[29] שאמר שלש לשער העלייו שלש לשער התחתון, והוא היוצא להר הבית מעזרת נשים מכיוון כנגד שער ניקנור

18. Еще о размерах Храмового двора

ונפרט חלקי שכ»ב: עזרת נשיס קל»ה על קל»ה עזרת ישראל י»א על קל»ה. עזרת כהנים ׳»א על קל»ה, מזבח העולה ל»ב. בין המזבח והאולם כ»ב. היכל ק’, מכותל ההיכל מערבי עד כותל חומת העזרה המערבי י»א; וכדא, פר’ שתי לחם (מנחות צ»ו ב’), הרי שכ»ב חסר קל»ה על קל»ה לעזרת נשים. נשארו קפ»ז והוא אסור להכנס בטומאה. הר»ם ז»ל מסכת מידות פ»ב: עזרה מוחלטת. והוא שאמר עליה כאן:העזרה היתה אורך קפ»ז על רוחב קל»ה היא מתחילת עזרת ישראל למעלה עד סוף י»א מה אחרי ההיכל כמו שהתברר בסוף מסכת זאת. מקום זה שחייבים על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת, והוא נקרה מקדש מוחלט ע»כ. מסתברה שמששנינו במסכת סוטה פרק קמא (ז’ א’) מעלין אותה לשער המזרח ולשער ניקנור ששם משקים את הסוטות[30] שהוא כאילו אמר לשער מזרח שהוא שער ניקנור, אי נמי לשער מזרח שעוברת שער שושן: שער הקדים, ובאה לשער ניקנור. ואמרי’ (שם ח’ א’) והעמיד הכהן את האישה לפני ה’ זה שער ניקנור. כל מקום שנאמר לפני ה’ זה שער ניקנור.

19. О направлении молитвы.

המקום המוקדש הזה הוא תל שהכל פונים לו וכמו ששנינו פרק תפילת השחר (ברכות ל’ א’) היה עומד בחוצה לארץ יכוון לבו כנגד ארץ ישראל שנאמר והתפללו דרך ארצם. היה עומד בארץ ישראל יכוון לבו כנגד ירושלים שנאמר והתפללו אל עיר הזאת. היה עומד בירושלים יכוון לבו כנגד בית מקדש שנאמר והתפללו אל הבית הזה, היה עומד בבית המקדש יכוון לבו נגד בית קודשי הקודשים שנאמר והתפללו אל המקום הזה. נמצא כל ישראל מכוונים למקום אחד. מדרש חזית אמר רבי פנחס אני אקיים דברי שניהם בית קדשי קודשים של מעלן מכון כנגד בית קדשי קודשים של מטן שלמטן ח»ד מכון לשבתך פעלת ה’ זה הר המוריה. מצאתי: וזה שער השמים וז»ה כנימטריה שמונה עשר מיל שיש מן שמים לארץ כלפי ההיכל. בפרקי דרבי אליעזר פרק ל»ה אין זה כי אם בית אלהים מכאן אתה למר המתפלל בירושלם כאלו מתפלל לפני הקדוש ברוך הוא ולפני כסא כבודו ששער השמים הוא שם. וישב יעקב ללקוט את האבנים ומצאן כלן אבן אחת ושם אותה מצבה בתוך המקום וירד לו שמן מן השמים ויצק עליה, ונקראת אבן שתיה ששם טבור הארץ. ומשם נצמחה כל הארץ ושם היכל השם עומד שנאמר והאבן הזאת. מסכת יומא פרק הוציאו לו (נ»ג ב’) משניטל הארון אבן היתה שם מימות הנביאים הראשונים ושתיה היתה נקראת גבוהה מן הארץ שלש אצבעות ועליה היה נותן. פי’ הר»ם ז»ל שתיה יסוד, ובאמת כי מקום העבודה יסוד עולם.

20. О входах в ад и в рай.

פרקי דר׳ אליעזר פרק כ’ ששער גן עדן סמוך להר המוריה. מסכת עירובין פרק עושין פסין (י»ט א’) שלשה פתחים יש לו לגיהנם אחד במדבר ואחד בים ואחד בירושלם. מסתברא שאותו שהוא בים הוא באי סיצילאה בהר שמו מונט גביר[31] בירושלם השער שקורין היום שעד השבטים מדושן העפר שלפניו מחוץ לעיר והיא לקרן מזרחית צפונית להר הבית[32] ושמא הוא מה שהזכיר ירמיה (ל»א מ’) על תוספת העיר בגאולתינו השלישית: וכל הדשן וכל השדמות, ורש»י פי׳ מקום שפך הדשן שהיה חוץ לירושלם.

21. Об упоминании места Храма в Торе.

מקום מקדש התורה כסתו ונתפרסם ונתגלה על דרך שאמרו מסכת זבחים פרק איזהו מקומן (נ»ד ב’) דרש רבא מאי דכתיב וילך דוד ושמואל וישבו בניות ברמה, וכי מה ענין ניות ברמה? אלא שהיו ושבין ברמה והיו עוסקין בניו של עולם. אמרי וקמתה ועלית

אל המקום מלמד שארץ ישראל גבוהי מכל ארצות ובית המקדש גבוה מא״י, אמרי דוכתיה היכא? אייתו ספר יהושוע בכלהו שבטים כתיב ויעלה הגבול ותאר הגבול ובשבט בינימין ועלה הגביל ותאר הגביל לא כתיב ש»מ הכא הוא, סבר למבנייה בעין עיטם אמרי מוטב לתתי ביה פורטה דכתיב בין כתיפיו שכן הנה שמענוה באפרתה זה ספי יהושע דאתימאפרים מצאנוה בשדי יער זה בנימין דכתיב בינימין זאב יטרף.

ויש תימה דהא: בשבט בנימין כתיב נמי ותאר הגבול? ודילצה הכי היה ליה למימר, בכלהו שבטים כתב ירד הגבול ותאר הגבול[33] ויש קצת ראייה בספרי פרשת וזאת הברכה: ר’ אומר בכל התחומין הוא יורד הבול ותאר הגבול. וכאן בתחום שבט והודה ועלה הגבול (פי’ ותאר נטמן). מסנת יומא פרק אמר ליה ממונה (ל»א א’) אמר אביי עין עיטם גבוה מקרקע עזרה[34] עשרים ושלש אמות מסכת (מנחית) [זבחים] פרק קדשי קודשים[35] (ס»ב ב’) גבי ציורים[36] שעשה שלמה אמר יהושע בן לוי אמת המים מושכת לו מעין עימם והיו רגלי השוורים[37] פתוחים כרמונים. פרק ארבעה נדרים (נדרים כ»ב ב’) אמר רבי אחא [רב אדא] ברכי חנינא אלו לא חטאו ישראל לא נתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע מפני שערכה של א»י הוא.

22. Земля Израиля выше всех земель.

משה ותורתו אמת ודברי חכמינו אמונה ישרה שאין ספק שארץ ישראל גבוהה מכל הארצות וירושלם גבוהה מכל חלקירה.

וכדאיתא פרק אלו הן הנחנקין (סנהדרין ס»ז א’) ועלית מלמד שבית המקדש גבוה מארץ ישדאל וארץ ישראל גבוה מכל הארצות. וזה[38] שלצפון הוא ארץ בבל. וכדאיתא מסכת גיטין פ»ק (ח’ א’) ומסכת סנהדרין (ה’ א’) אמרינן בן אחותי יורד לבבל, וכן לא עלה עזרא מבכל עד שעשאה וכו’, לצד הדרום, הוא ארץ מצרים וכתיב וירד מצרימה לגור שם. למערב הוא ים הגדול וכתיב יורדי הים באניות, ולאותם שמפרשים שיורדים מן הים ליבשה. ולהם המים גבוה מן הארץ, ויהיה להם יורדי הים כענין (שופטים י»א ל»ז) וירדתי על ההרים, הא כתיב (יונה א’ ג’) וירד יפו. לצד מזרח הוא הערבה. כתב רבי אברהם בן עזרא בפי’ דניאל ודע כי רומה וקאסטנטינא צפונית מערבית לארץ ישראל, צפונית, ומצרים מערבית דרומית, שבא והודו מזרחית בבל ופרס מזרחית דרומית. עוד כתב: מלך הנגב הוא מלך מצרים ומלך צפון מלך רומא ובת מלד הנגב היא מלכת שבא והוא בלשון ישמעאל אלימאן[39] ועד היום אשה מולכת עליהם וזאת שבא היא נגב הנגב בדדך ארץ ישראל. עוד כתב על חזות קרנים שנחלקה מלכותו לארבע חלקים: רומא, מצרים, ארץ ישראל, ארץ פרס.

23. Места выше и ниже в Земле Израиля.

אין ספק שהמקום היותר שפל שבכל ארץ ישראל הוא ירדן. לכן בלכתך מן הירדן שלפני בית שאן לירושלם תלך בערבה ופניך למערב כמו שתי שעות הולך ועולה מעלה אחר כן תתחיל לעלות בהרים ופניך לדרום וכן תעלה תמיד עד ירושלם, ברוך גבוה מעל גבוה שבחר בה. פרק המוכר את הםפינה (ב»ב ע»ה ב’) אמר רבה אמר ר’ יוחנן עתידה ירושלם שתגבה למעלה שלש פרסאת שנאמר ויאמר וראמה וישבה תחתיה אל תקרי תחתיה אלא כתחתיה. ומנא לך דירושלם תלת פרסי הוא, אמר רבה אמר ל ההוא סבא , ירושלים קמייתא תלתא פרסי הוא. שמא תאמר יש צער לעולת ת»ל מי אלא כעב תעופינה.ולפום האי שמעתתא אין לתמוה ממה שאמרו כי חבר חולדה בירושלם כפי מה שקדם אנו רואים אותו היום בראש הר הזיתים[40] איכה רבתי שתי ארזים היו בהר המשחה ותחת אחד מהם ארבע הנויות של מוכרי טהרות ותחת השני היה מוצא ארבעים סאין של גוזלות בכל חדש וחדש ומהם היו מספיקין לכל ישראל קיניהן[41].

24. Место Иерусалима на земном шаре: немного астрономии 14-го века.

ירושלם היא בפלך הרביעי ומופת זה, שהאקלים חראשון מתחיל מן הקו השוה ומתרחב עד י״ו מעלות וחצי לצפון, האקלים השלישי מתחיל מסוף האקלים הראשון ומתרחב מהקו השוה עד כ״ד מעלות לצפון כמו שהתבאר בספר צורת הארץ. ומרחב ירושלם חיא ל»ב מעלות אם כן בהכרח ירושלם היא באקלים הרביעי, וגם אנטוכיא היא באקלים הרביעי, וכבר זכרנו מרחבת פ»ט, והיא סוף ארץ ישראל לצפון. רחוקה מתחילת המזרח ק»ג מעלות ומסוף המערב ס»ז מעלית[42]והוא האורך. שעותיו הישרות אל קי»ג ז׳ ול»ב ראשוני שעה ואל ם»ז ד׳ ונ»ח. רחוקה מן הקוטר (והוא קו החילק אורך לחצין) ל»ג מעלות למערב. גובה הקוטב שם ל»ב מעלות. וסימן לדבר ל»ב טהור. גובה השמש בחצי השמים בימי השווי נ־ח מעלות וסימנהון נ»ח מצא. גכהו ביום הארוך פ»ב מעלות וקרוב ח׳ מעלות מנכח הראש. קשת היום הארוך רי»ד ומעלות בקיריב. שעותיו הישרות יו»ד וי»ו. ראשינים שהששים מהם עושים שעה ישרה. קשת הלילה קמ»ו שעותיו ט’ מ»ד. חלקי שעות זמנית ליום ההוא י»ז מעלות ח׳ ראשונים ובליילה חסר זה מן ל’. ולעולם יום קצר כליל הארוך. ירושלם באמצע ישוב, לא באמצע הארץ. ובפרק דרישה וחקירה (סנהדרין ל»ז א’) אמרינן שהיא יושבת בטבורו של העולם ופרש״י ז»ל שבית מקדש בבאמצעו של העולם דומה לסהר בעגולה ואם תעריך אל הכדור כל מקום היא אמצע. ובענין שיישיברבי יושוע לסבי דאתונא ריש מסכת בכורות (ח’ ב’). וכן הסכימו חכמי הכוככיס עם חכמי אמת רבותינו ע»ה שאמרו (פסחים צ»ד א’) שיתא אלפי פרםי הוי עלמא ואחרים[43] אמרו כפול ש»ם. שהם חלקי הגלגל, על ס»ו, שהם מילין של מעלה אחת. ועוד: יהי העולה מן הכפלכ»ג אלפים י»ז מאות ס»ו, ועם «ועוד» אל כ»ד אלף מיל,חלק כ»ד על ד’ שהם [ד’] מילין לפסה אחת והוו שיתא אלפי פרסי.

פרק מי שהיה טמא (פסחים שם) (סוגיה) דחד יומא עשרה פרסי. וכבר ידעת שהחלק הרביעי מכדור הארץ והוא הצפוני לבדו שבו היישוב. ארכו ק״פ רחבו צ’ ושיעור המיושב כלו ברוחב אינו מתפשט אלא עד כדי מירחב ס״ו מעלות. כי משם והלאה יש יום בזולת לילה ולילדה בזולת יום, ולזה לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם. והנה ירושלם רחבה ל»ב מעלות. נמצא שסוף הישוב שתחלתו מקו השוה רחוק ממנו כלומר מן הקו השווה ס»ו מעלות. וירושלם רחוקה מן הקו השוה הזה ל»ב מעלות. הרי שירושלם באמצע הישוב פחות מעלה אחת, ואותה מעלה היא דרומית מן אמצע הישוב. אמר הרופא אבן סינא בספר הקאנון בראשון אופן א’ למוד ג’ פרק א’: אם חקרת החלקים, רוצה לומר חלקי העולם, יתבאר שמה שיהיה נכחו למשוה היום בישוב ולא יקרה לו מהסבות הארציות דבר מתחלף, רוצה לומר מן ההדים והימים. יתחייב שיהיו השוכנים בו היות קרובים שבמינים אל השווי האמתי, ויתבאר שהמחשבה שחשבו ששם יציאה מן היושר בעבור קרבת השמש שהיא מחשבה נפסדת. לפי שנכחיות השמש שם פחות ברוע ושימי לאויר מקורבתו הנה. ועוד שכל עיניניהם משובחים ודומים ולא יתחלף עליהם האויר, גם כן חילוף מורגש אבל דומה למזגם תמיד. וכבר חברנו בביאור הדעת הזה מאמר. ואחר אלו, רוצה לומר אחר שוכני כנגד משוה היום, היותר ישרים שבמינים שוכני האקלים הרביעי כי הם לא ישרפו בהתמדת נכחיות השמש על ראשם זמן, כמו שוכני רוב האקלים השני והשלישי. ולא יקררו מני קרח בהתמדת הרחקת השמש מראשיהם כמו השוכנים בסוף האקלים החמישי ומה שהוא יותר רחוק מהם ברחבו, רוצה לומר בגובה הקוטב, והוא אמצעי בין שתי קצוות. מצאתי בשם בטלמיוס כי הר הלבנון ראשו האחד רחבו ל»ג וחצי וארכו ד’ שעות וחצי. וראשו השני רחבו ל»ד פחות שליש וארכו ד’ שעות ושני שלישי שעה והוא לצפון ארץ ישראל.

ירושלם בערך שאר חלקי העולם כמו שבתאי לשאר חלקי המשרתים וממנה תצא תורה כצאת אורה. כתיב (דברים י,ג י»ג) כי תשמע באחת עריך אשר ה׳ אלהיך נותן לך לשבת שם, ואמרו חז»ל: לשבת שם פרט לירושלם, שלא ניתן לדירה, ורש״י זכרה פרשת ראה אנכי הזכרתי בזה את כל זה כי כן צוה לי מה»ר ברוך ז»ל.

25. Упомянут ли Иерусалим в Торе?

על העלם בתורה הקדושה מקום המקדש כתב הר»ם ז»ל במוה»נ בחלק הג’ פרק מ»ה: ואשר לא התבאר בתורה ולא נזכר בפרט, אבל רמז אליו ואמר ‘אשר יבחר ה’ ‘ וגו’ יש בו אצלי ג’ סבות[44]. האחת מהן – שלא יחזיקו בו האומות וילחמו עליו מלחמה חזקה, כשידעו שזה המקום מן הארץ הוא תכלית התורה; והשנית – שלא יפסידוהו מי שהוא בידם עתה וישחיתוהו בכל יכלתם; והשלישית – והיא החזקה שבהם – שלא יבקש כל שבט בהיותו בנחלתו ולמשל בו, והיה נופל עליו מן המחלוקת והקטטה, כמו שנפל בבקשת הכהונה, ולזה באה המצוה שלא יבנה בית הבחירה אלא אחר הקמת מלך, עד שתהיה המצוה לאחד, ותסתלק המחלוקת, ע»נ. ואין לתמוה על טעם הרב האיך תיפול מחלוקת הרי התחלק על פי הגורל – שהרי כהונה ולויה נחלקו על פי הדיבור, ובני קורח שהיו לוים לעבוד את עבודת המשכן השם ביקשו גם כהונה.

ירושלים הוזכרה בתורה שכן כתיב (בראשית י»ד י»ח) ומלכיי צדק מלך שלם שהוא שם דבר לא שם הפועל וכמו שהזכירו רבי אברהם בן עזרה ז»ל: ושלם הוא ירושלם שכן כתוב (תהלים ע»ו ג’) ויהי בשלם סוכו ורש»י ז»ל הביא סוף ספר יחזקאל (מ»ח ל»ה)ושם העיר מיום ה’ שמה, תרגום יונתן שמיה דקרתא איתפרש מיומא דאשרי יי שכינתיה תמן, כלומר לא יקרא לה אלא השם הראשון שהיה לה מיום שנעקד יצחק שקרא אברהם יראה, והיא היתה שמה שלם הרי ירושלם. מסכת סוטה פרק קמא (ט’ א’) משנבנה מקדש ראשון נגנז אהל מועד קרסיו קרשיו בריחיו עמודיו ואדניו. היכא? אמי רב חסדא אמר אבימי תחת מחילות של ההיכל.

26. Траурные обычаи для увидевшего разрушенный Иерусалим, разрушенные города Иудеи и развалины Храма.

פרק אלו מגלחין (מועד קטן כ»ו א’) אמר רבי חלבו אמר עולא ביראה הרואה ערי יהודה בחרבנן אומר ערי יהודה היו מדבר שממה, וקורע, ירושלם בהרבנה אומר ציון מדבר היתה ירושלם שממה וקורע, בית המקדש בהרבנו אומי בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך אבותינו היה לשרפת אש וכל מחמדינו היה לחרבה וקורע, וקורע על המקדש ומוסיף על ירושלם, כשפגע במקדש תחלה ואי פגע בירושלם תחלה קורע על ירושלס בפני עצמו. פרק ואלו מגלחין (שם) ועל ערי יהודה מנא לן? דכתיב ובאו אנשים משכם ומשילו ומשמרון שמנים איש מגולחי זקן וקרועי בגדים ומתגודדים ומנחה ולבונה בידם להביא בית ה׳ פי’ הפסוק כשנסעו מביתם הביאו בידם מנחה ולבונה כי לא ידעו חרבן הבית עדיין, ובדרך שמעו אותו ואז גלחו וקרעו והתגודדה אם כן אין להביא מזה ראיה על שכם שילו ושמרון שיהיו חייבין בקריעה. ת״ר וכלן רשאין לשוללן למוללן ללקטן לעשותן כמין סולמות אבל לא לאחותן. אמר רב חסדא ובאחויא אלכסנדריא. ומסתברא שרשאי לשולל למחר כדרך קרע רבו שאינה מאחה לעולם ושולל למחר, וכדאיתא בירושלמי (מ»ק פ»ג ה»ז) כד דמך ר’ יהודה הורה ר’ יוסי לשולל למחר ולא כקרע על חכם שאינו רבו, דההוא שרי לאחוי אפילו בו ביום. וכן כתב הרמב»ן ז»ל, אבל הר»ם ז»ל כתב שעל חכם אינו מאחה אלא למחר. ועל מה שכתבנו ששולל למחר על ירושלם הסכים בזה הר»ם ז״ל ספר שופטים פ״ט. ושיעור הקריעה אינו פחות מטפח. כתב הרמב»ן ז״ל: תמה כיון דקתני ערי יהודה בחרבנן קורע: מה צריך לומר ירושלם בחרבנה והלא בכלל חיתה? ויש לומר שאם קרע על ערי יהודה חוזר וקורע על ירושלם, שאילו בשאר ערי יהודה קרע על אחת מהן אינו קורע על השנית. וקורע על ערי יהודה בפני עצמן ועל ירושלם בפני עצמה קרע אחד, אבל אם קרע על ירושלם תחלה שוב איני קורע על שאר ערי יהודה שכבר קרע לקדושה שבכלי.

ירושלמי פרק הרואה (ברכות פ»ט ה»ו) שמעון קמטרא שאל רבי חייא בר בא, בגין ואנא חמר וסליק לירושלם בכל שעה מהו שנקרע ? אמי׳ ליה בתוך שלשים אין אתה צריך לקרוע ולאחר שלשים יום אתה צריך לקרוע.

ומסתברא שקרע ערי יהודה דינו לכל דבר כקרע ירושלם ובית המקדש, דהא כי הדדי קתני להו עולא ביראה, וכן אמרי’ וכולן רשאין לשוללן כלומר שלשתן. ונראה כי חורבנן אינו רוצה לומר שיהיו מאין אדם אלא שאין שם ישראל בישובן. שהרי שכם שילה ושומרון[45] לא היו חרבים לגמרי כשבאו אותם השמונים איש. ואם כן יהיה הדין כך : פעמים הרואה שלשתן בזה אחר זה כלומר מקדש וירושלם וערי יהודה אינו קורע אלא אחת לבד, והוא כשפגע במקדש תחלה, ופעמים שקורע שלשה והוא כשפגע בערי יהודה תחלה, ופעמים שקורע שתים והוא כשפגע ירושלם תחלה. אבל אם לא ראה אלא שתים כלומר ירושלם וערי יהודה ופגע בירושלם תחלה קורע אחת לבד ואם פגע בערי יהודה תחלה קורע שתים, ובדברי הרמב»ן ז»ל, ודין שלשתם שוה בשיעור טפח ואינו מאחה לעולם ושולל למחר, וקורע לאחר שלשים יום׳. ושמעון קמטרא הוא שאל דין העולה מזמן לזמן. עוד ירושלמי (יומא פ»ח ה»א.) זעירא בר חמא בריה דרבי יהושע בן לוי בשם רבי יהושע בן לוי בתענית צבור מרחיץ פניו ידיו ורגליו כדרכו בתשעה באב מרחיץ ידיו ומעבירו על פניו וביום הכפורים מרחיץ ידיו ומעביר המפה על פניו; גבי אנפליא ביום הכפורים, ירושלמי (שם) יוצאין באנפליא ואית דתני אין יוצאין. מאן דתני יוצאין, בשל בגד. מאן דתני אין יוצאין, בשל עור: ע״כ. א»כ מסתברא דכל שכן הוא בט’ באב וכן מסתברא בט’ באב דבסעודה המפסיק בה שלא יאכל דגים, דאמרינן(נדרים נ»ד ב’) הנודר מן הבשר אסור בבשר דגים, והריא״ף ז»ל פסק כאותה דנדרים (בפרק כל הבשר) משום דממליך עליהו שליחא. ואינו מותר אלא בחגבים בלבד, יתירץ ההיא דאמר מותר כבשר דגים: (כשהקיז). ומסתברא ממאי דגרסינן ריש פרק שבועות שתים (כ’ א’) דמילתא אגב אורחה קא משמע לן, שיום שרואה אדם תחלה ירושלם בחרבנה שיאסור אותו היום כלו בבשר ויין. דתניא איזהו איסור נדר האמור בתורה הרי עלי שלא אוכל כשר יש אשתה יין כיום שמת בו אביו כיום שנהרג בו גדליה בן אחיקם כיום שראה ירושלם בחורבנה, אסור. ואמר שמואל והוא שנדר ובא מאותו היום כלומר: שאסר על עצמו בשר ויין יום שמת אביו שמין הדין לא היה אסור אלא בעוד מוטל לפניו והוא אסר כל היום כלו זהו מתפיס בגרר שיאמר ביום פלוני או זמן פלוני יהא כאותו היום שמת בו אביו, והשתא חל ומתפיס הנדר החדש שהרי תלה אותו ביום האסור עליו מפני נדר ישן, וכן אם עשה זה מיום שראה תחלה ירושלם בחורבני׳ שאז אסר אותי יום עליו בבשר ויין, ועכשיו רוצה לעשות מיום זולתו כמוהו, הרי שהוא בדבר הנדור ומתפיס. ואמרינן בגמרא כיום שמת בו אביו פשיטא? כלומר שהוא נדר שלא היה אסור לי אלא ספני נדרו, כיום שנהרג בו גדליה בן אחיקם איצטריכא ליה, הא נמי פשיטא? מהו דתימא הואיל וכי לא נדר אסור, כי נדר נמי לאו מתפיס בנדר, וההוא קמ»ל, דעד השתא הוה קאי באיסורא דרבנן השתא קם ליה באיסורא דאורייתא מלאו דלא יחל. ולשון הר»ם: הרי שמת אביו או רבו היום ונדר שיצום אותו היום, ולאחר שנים אמר הרי יום זה עלי כיום שמת אבי או רבי, הרי זה אסור לאכול בו כלום שהרי התפיס יום זה ואסרו כיום האסור לו וכן כל כיוצא בזה. תוספתא מסכת נדרים פרק קמא: איזה אסור? האומר הרי עלי שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין כיום שראיתי את ירושלם חרבה וכיום שנהרג בו פלוני אסור, ולא הזכיר

עוד. מסכת נדרים סוף פרק קמא (י»ב א’) איזהו איסור האמור כתורה אמר הריני שלא אוכל בשר ושלא אשתה יין כיום שמת בי אביו כיום שמת בו רבו כיום שנהרג בו גדליה בן אחיקם כיום שראיתי ירושלם בחורבנה, ואמר שמואל והוא שנדר באותו היום.

27. Другие обычаи в память о разрушении Иерусалима.

גרסינן סוף פרק חזקת הבתים (ב»ב ס’ ב’) תנו רבנן כשחרב הבית בראשונה רבו פרושים וכו’ אלא כך אמרו חכמים סד אדם את ביתו בסיד ומשייר בה דבר מועט וכמה אמר רב יוסף אמה על אמה וכנגד הפתח א»ר חסדא עושה אדם כל צרכי סעודה, ומשייר בה דבר מועט מאי היא אמר רב חסרא כסא דהרסנא. עושה אשה תכשיטיה ומשיירת דבר מועט, מאי היא אמר רב בי [בת] צדעא (שנאמר) אס אשכחך ירושלס תשכח ימיני. מאי על ראש שמחתי אמר רב יצחק זה אפר מקלה שבראשי חתנים. אמר ליה רב פפא לאביי היכא מנח ליה? במקום תפילין. שנאמר: לשום לאבלי ציין לתת להם פאר תחת אפר. אבל מי שלקח בית שהוא מסויד כלו במשלם יופי בבנינו אין עליו שיסתור ממני כדי עיקיים מצות שיור אמה על אמה, אבל אם נסתר אותו סיוד מאליו אין עליו להחזירו אלא שישייר, כדגרסינן (תוספ׳ ב»ב פ»ב) אין מסידין ואין מכיירין ואין מפייחין בזמן הזה, לקח חצר מסוידת מכוירת מפויחת הרי זו בחזקתה. וכן כתב רבינו האי ז»ל שער נ״א. גרסינן בפרק עגלה ערופה (סוטה מ»ט א’) בפולמוס של אספסינות גזרו על עטרות חתנים ועל הארוס, בפולמוס של טיטוס גזרו על עטרות כלות וכו’, עטרות כלות מאי נינהו? רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן עיר של זהב. [ופי’ פולמוס חיל] תוספתא מסכת פרה פ»ט כל מימי בראשית כיזבו בשעת פולמוס, שילוח היתה נמלה מהלכת בו. ובמשנה שם פ»ח המכזבין בפולמיוסות ובשני בצרות כשרין, (ופי’ פולמוס חיל)[46]. מסכת יומא (ע»ז ב’) מעין היוצא מבית קדשי הקדשים[47] בתחילה דומה כעין קרני סלעם[48] (פי’ חגב). פרק אין נערכין (ערכין י’ ב’) תניא רשב»ג אומר שילוחח היה מקלח מים בכאיסר צוה המלך והרחיבוהו כדי שיתרבו מימיו ונתמעתו חזרו ומיעטוהו והיה מקלח מים לקיים מה שנאמר אל יתהלל חכם בחכמתו. ודוקא לכלה אבל לשאר נשים מותר כדתנן (שבת נ»ז א’) ולא בעיר של זהב מאי עיר של זהב ירושלם דדהבא כדעבד רבי עקיבא לדביתהו אלמא אינה אסורה לכלות, וכן עטרות חתנים דוקא לחתנים אבל שאר כל אדם מותרין בהם, לא גזרו אלא בשעת שמחה.

וכן כל עצמו של ט׳ באב ודינו הוא על ירושלם. פרק הכונס צאן לדיר (ב»ק נ»ט ב’) אלעזר זעירא היה מסיים מסאני אוכמו וקאי בשוקא דנהרדעא חזו דבי ראש גלותא ואמרי ליה מא טעמא סיימת מסאני אוכמי ? אמר להו קא מאבילנא אירושלם. אמרו ליה את חשיבת לאבולי אירושלם? סבורי והרא הוא. אתייהי חבשוהו; אמר להם גברא רבה אנא, אמרו ליה מאי אמר כותיך? אמר או אתון בעו מינאי מלתא או אנא איבעי מיניכו מלתא וכו’ שבקוהו. מסכת גיטין פרק קמא (ז’ א’) אמר ליה ריש גלותא לרב הונא, כלילא מנא לן דאסור? זכו’, ולמסקנא שהתנים אסורים בכל עטרות כולן והכלות מותרת בכולן חוץ מעיר של זהב, ושאר אנשים ונשים מותרין בכולן.

28. О запрете музыки в память о разрушении Иерусалима.

עוד התם שלחן למר עוקבא, זימרא מנא לן דאסור? ומסקנא זימרא דמנא וזימרא דפומא אסור. ופי’ הרב אלפאסי ז»ל דפומא אסור כגון נגינות של אהבת אדם לחבירו אבל שירות ותשבחות וזכרון שבחיו דקב»ה אין אדם מישראל נמנע מזאת. ומנהג כל ישראל לאומרן בבית חתונה ובבית המשתאות בקול נגינות וקול שמחה ולא ראינו מי שמיחה בזאת, ע״כ. סוף מסכת סוטה (מ״ח א׳) אמר רב הונא זימרי דנגד ודבקרי שרי, דגרדאי אסור, כלומר שאילו לסייע בכובד מלאכתן ואלו לזמר בעלמא. ודבינו האי ז״ל בתשובה ס׳ נגדי מושכי פירות. ומנהגן דמשרו להון חד וענו בתריה, ובקרי רועה בקר. (וא»כ נגדי בדל»ת גרסינן שתרגום משכו נגידו[49] ורש»י ז»ל פי׳ מושכי ספינות בחבל, ורבינו האי ז»ל גריס גלדאי שהם הבורסים שהדשים בבורסקי יש להם זמר כמה שאומרים הידד בשעה שדשין בגת) ואנא לא ידענא מאי טעמא שרי ר הונא האי ואסר האי אלא כך דומה שבדק את זה בימיו וראה כי דברי פריצות ובדק את זה ולא ראה בו דברי פריצות טכל דבר שיש בו פריצות מוטב למנוע ממנו, כדאמר רב (סוטה שם) משרן גברי ועניין נשי פריצותא[50] משרין נשי ועני גברי כאש בנעורת. למאי נפקא מינה? לבטולי הני מקמי הני. משידו פשוטה לגזור וגזרתו מתקיימת, עושה כזאת לפי צורך שעה, דהא רב הונא אסר זימרא ורב חסדא בתריה זלזל ביה, ע»כ דברי הגאון ז»ל. אמר רבי יוחנן כל השותה יין בארבע מיני זמר מביא חמש פורעניות בעולם שנאמר הוי משכימי בבקר וכתיב ויהיה כינור ונבל תוף וגו’ וכתיב בתריה לכן גלה עמי בבלי דעת וכו’. פרק אין עומדין (ברכות ל»א א’) אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה כלומר בזמן הגלות שנאמר אז ימלא שחק פינו

ולשונני רנה אימתי ימלא שחוק פיו ולשוננו רנה בזמן שיאמרו בגויים יגדיל ה’ לעשות עם אלה.

29. Как ухудшился мир с разрушением Храма, и об обычае приходить в Иерусалим в праздники, несмотря на то, что он разрушен.

סוף פרק לא יחפור (ב»ב כ»ה ב’) אמר רב נחמן כר פפא[51] אמר רב חסדא מיום שחרב בית המקדש אין גשמים יורדין מן אוצר טוב שנאמר יפתח יי לך את אוצרו הטוב בזמן בישראל עושין רצונו של מקום ושרויין על אדמתן גשמים יורדין מאוצר טוב. סיף מסכת תענית (ל’ ב’) כל המתאבל על ירושלם זוכה ורואה בשמחתה שנאמר שמחו את ירושלם יגילו בה כל אוהביה. ומה שאנו נוהגין עם אחינו אנשי גאולתינו יושבי הארץ כאנשי סין וחמת דמשק צובה מצרים ואסכנדריה לעלות לירושלם בחגים ובמועדים אינו אלא מפני עגמת נפש רוצה לומר להרבות עגמת נפש. וכדרך שאמרו סוף פרק אלו קשרים (שבת קט»ו א’) יום הכפורים שחל להיות בחול מפצעין באגוזים ומפרכין[52] ברימונים מן המנחה ולמעלה מסני עגמת נפש. והר»ז פי׳ מפני עוגמת נפש שלאיהא טורח כמוצאי יום הכפורים בקנינתו[53] ותהיה נפשו עגומה עליו. והראב»ד ז»ל מודה לו. ותימה וכי מתירין אנו לעשות לחול, יום הכפורים החמור, יום שכלו ענוי ותפלה וכלו לשם ונחלקהו לעסק אכילה, ועוד שמנהג כל ישראל בכל מקום את אשר אפו אפו ואת אשר בשלו בשלו מערב הכפורים למוצאו כדרך שעושים ערבי שבתות לשבת. והתירו זה מן המנחה ולמעלה מפני שיום הכפורים הוא מכפר בסופו כענין שמטה שאינה משמטת אלא כסופה. וכל עוד שהיום הולך להעריב לענוי יותר, ועם זה המעשה יותר ויותר[54]. ולפום צערא אגרא, ומאי התירו התקינו. וכמו שאמרו בעירובין (ס»א א’) גבי מה שהתיר רבי וכו’ וזכרנוהו בפ׳ עישירי, והרגילים בזה[55] , גדי מקולס אינם עיושים ובשר אינם מגביהים וכל כוונתם הלא לאלהים. ובפרק כל כתני (שבת קי»ט ב’) הביאו כמה סבות לחרבן ירושלם. בטול תנוקות של בית רבן, השוו קטון כגדול, שאין להם בשת פנים, שלא הוכיחו זה את זה, שבזו בה תלמידי חכמים, שפסקו ממנה אנשי אמונה.

30. Расчеты сроков Избавления.

דברי מחשבי קיצין: הוסד התמיד ג׳ אלפים תתכ»ח לחשבון קע»ב. הוסיף על זה ימים אלף מאתים תשעים ואז יעמוד מיכאל שרנו במצות צורנו, והוא חמשת אלפים קי»ח. וקצתם אומרים: כתיב אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה, ומה למועד מועדים וחצי אלף ושלש מאות שלשים וחמישה, פי’ רבינו סעדיה גאון ז»ל מועד אינו כי אם י לשמיש הדברים, כמו למועד חדש האביב. אם כן מועדים וחצי יהיו כמו אלף ג’ מאות ל»ה שנה, שהכונה באמרו מועדים שני מלכיות ישראל. ויהיה הקץ כשני מלכותם חציים והיא שבל עת המלכות היה תת»ץ שנה, (ת»פ קודם בנין הבית דת»׳ בבית) חציים תמ»ה יהיה המקובץ אלף ג’ מאות ול»ה בכיוון הוסיפהו על חרבן הבית שהיה בחטאיני אל ג’ אלפים ותתכ»ח יהיה המקובץ מזה ה’ אלפים קס»ג. ואם תרצה לדעת התאריכים[56] מתוך התאריך שלך דע: כי יציאת מצרים היא ליצירה אלפים תמ»ח (ופרק נ»א זכרנו תאריכים שהם מן היצירה עד כה) ובנין בית ראשון אלפים תתקכ»ח. חרבנו שלשת אלפים של»ח. כנין בית שני שלשת אלפים ת»ח. חרבנו שלשת אלפים תתכ»ח, הסירם מתאריך שלך ומשכחת ליה לחומריה. ואי טעי תנא לישלייה לספרא. לזה דע כי מנין שטרות שהיא תחלת מלכות אלכסנררוס מוקדון והוא חתימת החזון שהוא שנת הארבעים לבנין בית שני וראשית לאנשי כנסת גדולה, היא ג׳ אלפים תמ»ט. הרי שמנין השטרות קדם לחרבן שני שע»ט שנה.

בית ראשון לשלמה בן דוד, בית שני לכורש, שכן כתוב בתחלת ספר עזרא (א’ ב’) כה אמר כורש מלך פרס כל ממלכות הארץ נתן לי ה’ אלהי השמים והוא פקד עלי לבנות לו בית בירושלם אשר ביהודה. תניא בסדר עולם: רבי יוסי אומר מלכות פרם בפני הבית ל»ד, מלכות יוון ק»פ: מלכות בית חשמונאי ק»ג, מלכות הורדוס ק»ג. הרי ת»כ שעמד הבית.

31. Молитва автора (видимо, для произнесения у стен Храмовой горы).

כתוב בספד דברי הימים (ב’ ו’ י»ח) ומי יעצר כח לבנות לו בית כי השמים ושמי השמים לא יכלכלהו ומי אני אשר אבנה לו בית כי אם להקטיר לפניו

אדון[57] יחיד אל הבית הזה אורו של עולם

זה עני קורא שופך שיח וזורק מרה

צועק זועה פושט ידיו ופורש כפיו

נגדך אל שם פניו

מחכה צדקתך מקוה ישועתך

עומד ברשות הרבים אשר קשתי שנאתם[58] הם רבים

והנכרי אשר לא מעמך ישראל גדול בבית

ואין איש מאנשי הבית שם בבית

בחסדיך הנאמנים אלהי בנה ביתך כבתחלה

פוקד ישועה פקוד עם סגולה

שבע רוגז הולך בגולה

ואל עיר קדשך בדביר ארמון מהוללה

הביאהו בחסד וברחמים ועל מזבחך יעלה עולה כי תתנהו לשם ולתהלה.

32. Об Избавлении и будущем мире.

באלה שמות רבה פט»ו: י’ דברים עתיד הקב»ה לחדש לעוה״ב: א’ להאיר לעולמו, ב’ שטוציא מים חיים מירושלם ומרפא בהם, ג’ שהאילנות יתנו פירות בכל חדש; ד’ שבוני [כל הערים החרבות ואפי׳ סדום ועמורה; ה’ שבונה] ירושלם באבני ספיר, ו’ פרה ודוב תרעינה. ז’ שמביא כל החיות והעופות הרמשים וכורת ברית בינם ובין ישראל. ח’ שאין בכי בעולם, ט’ שאין מות עוד, י’ שאין אנחה ויגון שנאמר ופדויי ה׳ ישובון ובאי ציון ברנה. מסכת יומא ס»ק (י’ א’) עתידה פרס שתפול ביד רומי[59] ועוד גזרת מלך הוא שיפלו בונים ביד סותרים דאמר רב יהודא אמר רב אין בן דוד בא עד שתתפשט מלכות הרשעה תשעה חדשים בכל העולם כלו שנאמר לכן יתנם עד עת יולדה ילדה ויתר אחיו ישובון על בני ישראל.

33. О храме, построенном Хонио

על בית חוניו: סיף מסכת מנחות (ק»ט א’) הרי עלי עולה שאקריבנה בבית חוניו יקריבנה בבית המקדש ואם הקריבה בבית חוניו יצא, תנן כמאן דאמר בית חוניו לאו בית ע»ז הוא, דתניא אותה שנה שמת שמעון הצדיק וכו’ אמרליה חיניו בני ישמש תחתי וכו’ הלך לאכסנדריה של מצרים ובנה מזבח והעלה עליו לשם שמים שנאמר והיה ביום ההוא יהיה מזבחל ה’ צבאות בתוך ארץ מצרים. והר»ם ז»ל הוסיף ביאור על זה ואמר בית חוניו לאו ע»ז אלא שעבר על מה שכתוב בתורה פן תעלה עולתיך בכל מקום אשר תראה ונאספו אליו כת שקורין קבט מצר[60]עם כל הנלוים אליהם וקראם לעבודת השם, והיו המצריים עובדים בו לשם ומקריבין קרבנות בבית ההוא וכיוצא בו כפי מה שלמדם חוניו ועמר הבית ההיא מאתים שנה. והכל מודים שכל הקרבנות הקרבים בבית ההוא ובכיוצא בו שאינם קרבן ובעל חיים הנשחטים שם כאלו חונקים או נוחרים. תוספתא (מנחות פי»ג) הכהנים ששמשו בבית חוניו או במקומות אחרים בשעת איסור במה, אסור, בשעת היתר במה, מותר, שנאמר אך לא יעלו כהני הבמות. מסכת מגלה פרק קמא (י’ א’) אמר רבי יצחק שמעתי שמקריבין בבית חוניו בזמן הזה, קסברי בית חוניו לאו ע»ז הוא והוא קסברי קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא.

34. О месте, называемом бейт Паги.

על בית פגי: מסכת מנחות פרק שתי הלחם (צ»ה ב’) ר׳ שמעון אומר לעולם הוי רגיל לומר שתי הלחם ולחם הפנים כשרות בעזרה וכשרות בבית פגי. ובפרק התודה [מנחות ע»ח ב’] פי’ הר»ם ז»ל והנכון אצלי[61] שבית פגי היה מקום שאופין המנחות, ולכן קורין אותו בית פגי מגזרת פת בג המלך והיה קרוב להר הבית, והוא חוין ממנו בלי ספק. ויש תמה על זה שהרי כל המנחות אפיתם בפנים אפילן שתי הלחם וכדאמרינן [שם צ»ה ב’] אחד שתי הלחם ואחד לחם הפנים לישתן ועריכתן מחוץ ואפייתן בפנים ואינן דוחין את השבת. ר’ יהודה אומר כל מעשיהם כפנים. וגם כי חזר ז»ל הנה ואמר; וכבר בארנו שבית פגי בית מחוץ לעזרה היה מוכן לבישול המנחות כפי הנראה. הרי שהרב ז»ל משים בית פגי פעם חוץ להר הבית פעם חוץ לעזרה אלא שהוא בהר הבית. כתב רש»י ז»ל[62] בית פגי חזץ לעזרה חומה אחת וכן שמה. לישנא אחרינא מגדל שהיה בחומה ובולטות הדפנות חוץ לחומה במין פגי תאנה, וער חוץ לחומה עד מקום הבליטה היו כשרות (סתם עזרה גדרנוה למעלה), ואין הלכה כרבי יהודה ולא כרבי שמעון. וה»ב הערוך ז״ל פי’ בית פגי שם מקום חוץ לירושלם[63]. מסכת פסחים פרק האשה (צ»א א’) אבל (לחומת) (לפנים מחומת) בית פגי שוחטים עליו בפני עצמו.

35. О горе Сион

על הר ציון: הוא עיר דוד וכסא המלכות והמלוא. כתיב (דה»א י»א ח’) ויכן העיר מסביב מן המלוא עד הסביב. וכבר הארכנו בזה בפרק מ»א. כתב רבי אברהם בן עזרא: על ירך דמזבח מחוץ וכן ירכתי צפון כי רבים תעו ואמרו שמגדל ציון היה בתוך ימשלם. והררי ציון הם : הוא כעצמו והר המוריה והר הזיתים ועין עיטם. לפנים מחומת ירושלם לצפון הוא פתח מערת (חזקיה) צדקיהו[64] והיא גדולה כים וזכרוה מסכת עירובין (ס»א ב’) וזולתו. סוף מלכים ב’ (כ»ה ד’) דרך שער בין החמתים פירש»י ז»ל מערה הולכת מביתו עד ערבות יריחו וברח לו דרך המערה

36. О Хевроне.

על חברון: מסכת יומא (כ»ח א’) אמר להם הממונה צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה, אם הגיע הרואה אומר ברקאי מתיא בן שמואל אומר האיר פני כל המזרח עד שבחברון והוא אומר הן. וההזכרה לחברון הוא משום דאית ליה זכות אבות אלהינו ואלהי אבותם יזכור לבניהם זכותם.

37. О горе Синай

הר סיני: פרק אמר רבי עקיבא (שבת פ»ט א’) אמר ליה ההוא מרבנן לרב כהנא, מי שמיע לך מאי הר סיני ? אמר ליה הר שנעשו בו ניסים לישראל. הר ניסאי מבעי ליה ? הר שנעשה סימן טוב לישראל וכו’. והיינו דאמר רבי יוסי בר חנינא חמש שמות יש לו: מדבר צין שנצטוו ישראל עליו; מדבר קדש שנתקדשו ישראל עליו, מדבר קדימות שנתנה קדומה עליו, מדבר פארן שפרו ורבו עליה, מדנר סיני שירדה שנאה לאומות העולם עליו. ומה שמו? חורב שמו. ופליגא דרבי אבהו דאמר ר’ אבהו הר סיני שמו, ולמה נקרא שמו חורב? שירדה חורבה לאומות העולם עליו, והכי אמרינן פרק שור שנגח ד’ וה’ (ב»ק ל»ח א’) רבי יוחנן אמר מהכא: הופיע מהר פארן, מפארן הופיע ממונן לישראל, כלומר מסיני כשנתן התורה לישראל התיר להם ממונם של אומות העולם.

אבל לפי מה ששנינו בספרי פרשת וזאת הברכה, נראה דפארן לאו היינו הר סיני, דהכי אמרינן התם: מארבע רוחות נגלה הקדוש ברוך הוא לישראלי שנאמר ה׳ מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן, מניין אף רוח רביעית ,שנאמר אלוה מתימן יבאו, משמע דכל חד וחד רוח באפי ופשיה . וכן מסכת עבודה זרה פ»ק (ב’ ב’) מאי בעי בשעיר ומאי בעי בפארן? (למאן דגריס פראן ולא גריס תימן)[65] ופארן יש לומר שהוא ארץ ישמעאל, שכן כתוב (בראשית כ»א כ»א) וישב במדבר פארן, וכן הוא בתרגום ירושלמי: הופיע מהר פארן מטורא דאיתגלי לבני ישמעאל; וזה הכריח לרש»י לפרש[66] מפארן הופיע ממונן לישראל כשסכב והחזיר התורה על כל האומות ולא קבלוה, משמע דבפארן נגלה לאומות. יש לומר דמדבר סיני הוא גדול ומצד זה נקרא סיני ובצד זה הר פארן ושאר שמותיו, ובצד פארן נגלה לישמעאל וכן תירצו בתוספות (ב»ק ל»ח א’).

Замечание в конце главы (А-М Лунц)

 

В конце главы нам кажется нужным отметить странное суждение автора о воротах Храма. Автор пишет: כי יש בו שבעה שערים, שלשה בצפון ושלשה בדרים ואחד במערב, והוא «שער הפרבר». И почему-то не включил в числоворот восточные врата, они же врата Никанора. Возможно, надо читать «восемь» ворот (см. трактат Тамид 26). Но надо заметить, что мнение автора, что «פרבר» — этто ворота – это его личное мнение, не имеющее достаточно оснований. Поскольку в гемаре, как и толковали это место ришоним, это не название чего-то, а предлог, означающий «снаружи». И непонятно, зачем нужно автору отказываться от прямого смысла слов Аба Йоси бен Йоханана о двух воротах в западной стене Храмового двора, и относить их к воротам самого Храма? Чем они отличаются от ворот, которые добавил Аба Йоси в стенах северной и южной? Что, если у этих ворот нет имени, так они хуже? И уже писал об этом Тосефот Йом Тов на трактат Шкалим, глава 6.

---

[1] Так автор называет Рамбама (Маймонида).

[2] Этот отрывок не входит в Мидраш Эйха Раба в известных нам изданиях, но приведен в мидраше Эйха Зута и в Ялкут Шимони.

[3] Путешественники – как до р. Аштори, так и после него – не приводят этой традиции. Видимо, она была известна в его время только избранным и до нашего времени забыта совершенно. Однако нет сомнения, что вместо «северный» надо читать «южный», т.к. могила Хульды по традиции находится примерно напротив северной оконечности Храмовой горы. Тогда получится, что место сожжения рыжей коровы окажется напротив (примерно) напротив северной оконечности стены города, что противоречит Мишне в трактате Пара, которая сообщает, что корову сжигались напротив Святая святых Храма.

[4] Холм этот известен по сей день и грунт там действительно серого цвета и только на глубине 40 футов меняется на голубой и коричневый. На холме этом не растут ни деревья, ни трава. Арабы называют его Тель аль-масабин, т.е.холм изготовителей поташа. Образцы этого грунта были посланы в Мюнхен знаменитому профессору Либиху на химический анализ. Ответ его был «найдено много животных компонентов, но не найдены растительные компоненты. Найдены остаткикостей и зубов». Однако многие исследовтели не согласны признать этот холм местом сжигание остатков жертв, т.к. подобные холмы найдены и вблизи других городов, где не было жертвоприношений, а также на основании арабского названия этого холма.

[5] В наших изданиях текст Раши яснее, видимо, у р. Аштори были ранние рукописи Раши.

[6] Объяснение «чтобы не было зловония» относится и к запрету пахать и сеять, а не только сажать деревья.

[7]Жители Иерусалима в наши дни как раз берут лулавы от немногих пальм, растущих в городе, и считают эа лучшее выполнение заповеди, т.к. они более свежие.

[8] Р. Барух бен Ицхак из баалей Тосафот

[9] Нет сомнения, что должно читать Ихиэль (р. Ихиэль из Парижа, из баалей Тосафот).

[10] 1256 — 1257 г.

[11] Этот вопрос обстоятельно обсуждал рав Цви-Гирш Калишер в конце книги вопросов и ответов, и вел переписку по этому вопросу со своим учителем, р. Акивой Игером и другими авторитетами. Переписка эта приводиться в книге «Дришат Цион».

[12] Сформулировано неточно, т.к воскурение можно воскурять в отсутствие жертвенника, а приносить жертвы – только на жертвеннике (Из письма р. Калишера р. Цви-Гиршу Хен-Тову).

[13] В наших изданиях Гемары сказано «ועשו אכילת תרומה»

[14]В гемаре в наших изданиях сказано בוטלה הקדושה, но Тосафот понимают как בטלה כהונה.

[15] По этому поводу писал р. Яаков Эмдан («Яавец»):

«ונראה שאם ימצא כהן שיש בידו ספר יחוסין מקויים מעשה בית דין שאבותיו היו מיוחסין עד זמן בית דין שלא חיישינן כבית דין טועין, ומשאמרו רז»ל שנגנז ספר יוחסין (פסחים ס»ב ב’) דבר אחר הוא שהוא היה כולל משפחות בישראל כמו שהוא בדברי הימים אבל אינו מהנמנע ש מצא לכהני בית אב אחד ומשפחה אחת עם שעדיין לא בא לידינו, וכן כתב ז»ל הוא עצמו להלך בדף הסמוך [פסקא הרי לך]. והוגד לי ושמעתי ואדוני אבי זיקני הגאון החסיד בעל שער אפרים היה לו כתב יחוס כהונה עד בפני הבית».

[16] Слова в скобках излишни, как легко видеть, но они приведены во всех изданиях. Есть небольшие отличия между текстом Гемары и цитатой здесь.

[17] Начиная с этого места автор объясняет весь отрывок Гемары с начала.

[18]Автор приводит размеры Храмовой горы и число ворот, как это было во времена Храма. С тех пор изменились и размеры, и число ворот. Некоторые изменения мы отметим в нужном месте.

[19] Должно читать наоборот: » «בתוך הסורג וכל שכן בתוך חומת הר הבית

[20]Вероятно, следует читать בית השער

[21]Следует читать הולך ומחזיר

[22] При строительстве новой стены вокруг нашего святого города в 5266 году (1505) были разрушены остатки этих ворот. В наше время можно видеть там небольшой вход, по-видимому, на месте ворот, которые можно было еще видеть во времена автора.

[23]Одни из этих ворот можно видеть до наших дней в наружносй стене города (которая в этой части своей также стена Храмовой горы), а вторые не видно снаружи, а только изнутри, и каждый может убедиться, что это остатки ворот Храма. (Описание А.М. Лунца сделано до раскопок последних десятилетий, а сейчас и те, и другие ворота прекрасно видны).

[24] Ворота эти и сейчас можно видить рядом со зданием суда («Макхаме»), они служат основным входом на Храмовую гору и называются по-арабски Баб эль-шальша – (ворота цепи).

[25]Ворота эти были не во внешней стене, а вели с Храмовой горы в крепость Антония, и вся эта часть разрушена до основания, но место это, по-видимому, было недалеко от нынешних ворот Баб эль-альтам– «ворот темноты».

[26] Удивительно, что автор верит, что это ворота, упоминаемые в Писании, ведь сам он пишет в другом месте, что в восточной стене были только одни ворота — «שער שושן» и остатки этих ворот были еще видны в дни автора в более южной части стены. Также Иосиф Флавий, который описал Храмовую гору весьма подробно, и, например, называет в западной стене трое ворот, которые не упомянуты в мишне Мидот – в восточной стене упоминает только одни эти ворота. И кроме того, что сам автор пишет, что ворота эти южнее, но еще и сказано в трактате Софрим и в Пиркей дераби Элиэзер «Двое ворот сделаны в на Храмовой горе для увеселения женихов и утешения скорбящих и отлученных». Аналогично этому в тратате Мидот (2:2) сказано: «все входящие на Храмовую гору входят через правую сторону [через двое ворот Хульды в южной стене], обходят вокруг и выходят с левой стороны, кроме тех, у коих случилось нечто и они обходят слева» и т.д. (см. перевод мишны здесь). Из этого ясно, что ворота, упомянутые в трактате Софрим, находились в южной стене, и с юга было и много места на Храмовой горе для собрания большого числа людей. Поэтому нет сомнения, что название «Врата милосердия» – это лишь перевод с арабского «баб эль-рахман». А название это основано на вере их, что молящийся у ворот этих – с внутренней стороны – молитва его принимается. И ворота эти новые, построенные во времена христианского владычества, как легко видеть. (Последнее утверждение А.-М. Лунца не вполне подтверждается фактами, о чем будет сказано в блоге М.Антопольского).

[27] Во времена автора и долгое время после западная стена Храмовой горы, где мы молимся теперь, была покрыта землей, и евреи Иерусалима и паломники, выходили из стен города для молитвы – у восточной стены, вблизи этих ворот. В книге «Родословие праведников» («יחוס צדיקים»), написанной в 1554 г. Р. Гершомом из Шкармило, где собраны специальные молитвы и тексты для изучения в разных святых местах нашей Земли, приводится и специальная молитва для произнесения у Врат милосердия.

[28] Так в мишне (изданной в Неаполе), в рукописях гемары, в Иерусалимском Талмуде и в Эйн Яаков, однако в наших изданиях гемары и мишны стоит «היוצא במזרח»

[29] Это соображение непонятно, т.к. автор не привел объяснение того, что ворота эти не упомянуты ни в трактате Тамид, ни в трактате Эдут (из примечания р. Цви-Гирша Хен-Тов)

[30] В наших изданиях мишны сказано » לשער המזרח שעל פתח שער ניקנור «, см. комментарий Раши и Бах на это место.

[31] Здесь ошибка переписчика, должно быть Монте Джабель. Без сомнения, автор имеет в виду наибольший из всех вулканов – Этну, которую и сейчас называют Mongibelo – имя, состоящее из итальянского и арабского слов, каждое из которых означает «гора».

[32] В наши дни не видно золы, поскольку в начале этого (19-го) столетия туда вывозили весь мусор и отходы из города. Однако, когда купившие это место францисканцы копали там, часть грунта была похожа на золу и угли, и возможно, что было два места для золы от жертвоприношений, одно к северу от города (как было сказано выше), по мнению, мудрецов, а второе на юге, согласно мнению раби Элизера.

[33]В наших изданиях гемары исправлено: » בכלהו כתיב וירד ועלה ותאר הגבול, בשבט ביניימין ועלה כתיב וירד לא כתיב «, см. комментарий Раши на это место.

[34] Источник этот известен и по сей день и расположен вблизи водоема, известного под именем бассейн Шломо (בריכת שלמה) на дороге из Иерусалима в Хеврон. Еще несколько лет назад вода из этого источника (и из еще одного, рядом с ним) по трубам доставлялась в некоторые места в гроде, в частности, в зал суда Макхаме, который примыкает к Храмовой горе.

[35] В наших ихданиях гемары не приводится это высказывание от имени р. Иеошуа бен Леви (а просто говорится, что «море», сделанное Шломо, стояло на 12 стобах и т.д.), но это высказывание приводится в Иерусалимском Талмуде, Трактат Йома (3:6) (примечание р. Цви-Гирша Хен-Това).

[36] Ошибка переписчика, должно быть «שורים». Р. Цви-Гирш Хен-Тов исправил на «כיורים», но и это неверно, т.к. рукомойники не стояли на столбах.

[37] В наших изданиях Иерусалимского Талмуда напечатано по ошибке «רגלי שבדרום «, и в книге «Корбан а-Эда» не отмечена эта ошибка, однако версия автора верна, и приводится также у Тосфот на Псахим (69:2) (р. Ц.-Г. Хен-Тов, со ссылкой на Моараля, даяна из Лондона).

[38] То есть, мудрецы наши хотят сказать, что Земля Израиля выше всех стран, с которыми граничит, а именно: Вавилон, Египет, Аравийская пустыня и море.

[39] Это Йемен.

[40]Автор указал на противоречие, но не разрешил его, т.к. если мы примем слова этого старца буквально, что Иерусалим древний, т.е. во времена Первого Храма, был 3 размером парсы, мы неизбежно должны сказать, что речь идет о размере с юга на север, а не на восток, в сторону Масличной горы. Ведь множество мест в Писании ясно показывают, что долина Кедрон (которую автор, а вслед за ним и другие, называют «долиной Иосафата»), долино Геном и Масличная гора были во времена Первого Храма вне стен города. Также и втом месте в Тосефте Бава Батра (глава 1), где говорится, что могилы царей из рода Давида и пророчицы Хульды были расположены внутри Иерусалима – подчеркивает, что «подземный ход выводил из них нечистоту в долину Кедрон. Многие бились над противоречием между этой традицией относительно могилы Хульды и словами наших мудрецов в Тосефте: Ритбаз (חלק ב’ סימן תרל»ג) и ומוהרי»ט (я не уверен, какой из комментаторов имеется в виду) (חלק יו»ד סימן ל»ו). Первый утверждает, не ссылаясь ни кого, что «могила Хульды в прошлом была в черте города, хотя теперь она на вершине Масличной горы». Второй использует высказыванеи наших мудрецов в трактате Швуот (77:1)» שתי בצעין היו בהר המשחה תחתונה ועליונה, בתחתונה נתקדשה בכל אלו וכו’ העליונה לא נתקדשה וכו’ » и отсюда делает вывод, что во времена Первого Храма город тянулся до вершины Масличной горы, но верхняя часть горы не освящена наравне с Иерусалимом, и потому там похоронили пророчицу Хульду, а уже во времена Второго Храма и эта часть было освящена. И, по его мнению, место это называлось и «Мишха», и «Офель», и много об этом пишет. А я позволю себе заметить, со всем почтением к этим мудрецам, что они не обратили внимания на явные противоречия из Писанием, и с Тосефтой, как мы показали. А относительно второго мнения, что во времена Второго Храма Иерусалим продолжался до вершины Масличной горы, то в попытках разрешить противоречие с могилой Хульды, мы натыкаемся на худшее противоречие. Ведь своими глазами мы видим на Масличной горе могилы пророков Малахи и Хаггая, и у подножия горы могилы в пещерах, о которых можно сомневаться в именах, которые им приписывают, но нет сомнения, что это могилы предков наших со времен Второго Храма. А Тосефта говорит однозначно, что только могилы царей из рода Давида и пророчицы Хульды были в Иерусалиме. А вот приведенное выше высказывание мудрецов в Шавуот не противоречит действительности. Только вместо слов «בהר המשחה » надо читать «в Иерусалиме», ибо так написано в Тосефте (Сангерин, глава 3): «אבא שאול אומר שתי בצעין היו בירושלים» וכו’.. Нет сомнения, что эта версия верна, и эти שתי בצעין были в северной части Иерусалима, и Иосиф Флавий называет их Bezetha (בצעתה), а северная часть Иерусалима равнинна, как известно. И слова Аба Шауля ומפני מה לא קדשוה מפני שתורפה של ירושלם משם ונוחה ליכבש משם» верны в этом случае, а неверны в отношении Масличной горы, которую отделяет от города глубокая Кедронская долина.

Однако все усилия этих выдающихся комментаторов разрешить противоречие традиции со словами наших мудрцов – напрасны. Ибо традиция эта – порождение толпы, в начале этого тысячелетия (т.е., в конце 13-го века)услышавшей от христиан и мусульман, что в этом месте похоронена святая женщина, и так народ связал это место с пророчицей Хульдой, о которой знали, что она похоронена в Иерусалиме. И потому понятно, почему путешественники предшествовашего века (р. Беньямин Метудела, р. Питхия, р. Яаков, посланник р. Ихееля из Парижа), описывая могилы праведников в святой земле, не упоминают этой традиции. И потому мы, в нашей статье «Могилы святой земли» (Альманах иерушалаим, год 1й) упоминаем могилу Хульды в Иерусалиме без указания точного места. Однако можно предположить, что могила Хульды была на южном склоне горы Мория, называемом «Офель» и «Мишне» (место археологического парка Офель в наши дни), и там же жила пророчица Хульда, как сказано во 2й книге Царств (22:14), и так можно ответить на вопрос – как же все-таки похоронили Хульду и царей в Иерусалиме? Ответ тот, что у Офеля были свои стены, и святость его меньше, чем самого города. Возможно. Что и завание южных ворот Храмовой горы – враты Хульды – связаны с близостью к могиле Хульды.

[41] Мидраш этот не найден в мидраше Эйха, но зато есть в трактате Псахим Иерусалимского талмуда.

[42] Так пишет и арабский авторИбн Саид, что Иерусалим находится на 32˚ сев. Широты и 56˚31` западной долготы, а точные цифры таковы: 31˚47.75` сев. Широты и 53˚21` западной долготы (р. Й-Т.Л. Лунц).

[43] Т.е., астрономы.

[44] В наших изданиях חכמות

[45] Можно возразить, что сам автор говорил выше, что разорвали свои одежды, ибо услышали о разрушении Иерусалима и Храма, а не из-за Шхема и Шило. В книге Пеат аШулхан предлагается исправить на » שהרי מצפה לא היתה חרבה » (р. Ц-Г Хен-Тов). Но можно объяснить, что приведенное выше объяснение – это комментраий Раши и Радака, а автор не принял этого объяснения.

[46] Слова эти здесь не на своем месте, поэтому мы поместили их в скобки, а выше поставили их на их месте.

[47] Это высказывание приведено здесьдля того, чтобы объяснить слова Тосефты «שילוח היתה נמלה» — т.е.. что сам родник был мал, как муравей, подобно роднику קס»ק לעט»ל (неразб.)

[48] В наших изданиях « «בתחילה דומה לקרני חגבי

[49]נראה שהתי הגירסא שלפניו בגמרא «נגרי», וגירסא זאת היתה גם לפני בעל הערך. עי’ ערך זמר. והינה גם הוא פירש כפירש»י «מושכי ספינות» , רק של דברי רש»י הוא מלשון «נגידו». ולהערוך היא מלשון נגר שהוא אמת המים. ראה ערך נגר (ש»א וו»ס)

[50] В наших изданиях гемары версия » אמר רב יוסף זימרי גברי ועני נשי» и т.д.

[51] Такова же версия в рукописях талмуда, однако в наших изданиях רפרם בר פפא

[52] לפנינו במרא ומפרכם אבל נוסחת המחבר היא נכונה כמו ביצה י»ב ב’ מפרקין קטניות וגירסאת בעל המאור היא מפרדין באגוזין ובד»ס העיר ע»ז (ש»א וו»ה).

[53] Это объяснение р. Зархи, автор книги «Маор», и оно относится к словам בקניבת ירק, которые стоят в гемаре перед המפלעין.

[54] Т.е., что чем больше человек занимается приготовлением ищи и не может ее есть, тем более это мучительно. Это комментарий Раши, и удивительно, что автор на него не ссылается.

[55] Т.е. совершать паломничество.

[56] Арабское понятие תאריך означает «порядок счета времен»

[57] По-видимому, автор составил эту молитву для произнесения у врат Милосердия.

[58] Намек на преследование евреев во Франции во времена автора.

[59] См. в книге Дикдукей софрим на трактат Йома.

[60] Т.е., копты, потомки древних египтян.

[61] В наших изданиях וקרוב לדעתי

[62] В наших изданиях нет этого комментария Раши..

[63] В наших изданиях כתוב חומת בית פגי היא חומת ירושלים

[64] Р. Ц-Г Хен-Тов заметил ошибку и заменил «пещеру Хизкиягу» на «пещеру Цидкиягу», и до наших дней есть пещера этов в севреной части стены города, недалеко от Шхемских (Дамасских) ворот, которую по традиции называют «пещерой Цидкиягу». Только в наши дни вход в пещеру снаружи стен города, а во времена втора была внутри, до того как построена была нынешняя стена. Однако эта традиция не выдерживает критики, а именно:
1) длина пещеры 196 метров и она заходит только под часть коры Бецата, к севру от Храмовой горы, и не более того. А в прежние времена никто не решался дойти до конца этой огромной и страшной пещеры, и потому думали, что она простирается до Иерихонских степей. И потому думали, что это та самая пещера, через которую царь Цидкиягу бежал из Иерусалима в Иерихонские степи, а там его настигли вавилоняни, из-за того, что за ним гналась газель, как толковали мудрецы
2) В Писании (И рмиягу 39:4 и 52:7) говорится прямо, что царь и люди, кои с ним, вышли через ворота, которое над царским садом. А царский сад, как известно, находился к югу отгорода, в конце Офеля и долины Гееном. А пещера эта, котору народ называет пещерой Цидкиягу, это каменоломня, где добывали камень для стен города и Храмовой горы. А арабы называют ее марарат аль-китнин (مغارة القطن ), пещера торговцев хлопком.

[65] См. в Тосафот на трактат авода Зара, 2:2

[66] Как в трактате Бава Кама 38:1, а не как тосфот там и на Авода зара 2:2, что Паран и гора Синай – одно и тоже, как хотел и автор в начале сказать.