Материалы к лекции Арье Ольмана
Вернуться к списку материалов.
ארצישראלית
מתי יבוא
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סב עמוד א
אמר רב אסי: אין בן דוד בא — עד שיכלו כל נשמות שבגוף, שנאמר: +ישעיהו נ»ז+ כי רוח מלפני יעטוף וגו’;
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צז עמוד א
הכי אמר רבי יוחנן: דור שבן דוד בא בו תלמידי חכמים מתמעטים, והשאר עיניהם כלות ביגון ואנחה, וצרות רבות וגזרות קשות מתחדשות, עד שהראשונה פקודה שניה ממהרת לבא.
תנו רבנן: שבוע שבן דוד בא בו, שנה ראשונה מתקיים מקרא זה +עמוס ד’+ והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר, שניה חיצי רעב משתלחים, שלישית רעב גדול, ומתים אנשים ונשים וטף חסידים ואנשי מעשה, ותורה משתכחת מלומדיה. ברביעית — שובע ואינו שובע, בחמישית — שובע גדול, ואוכלין ושותין ושמחין, ותורה חוזרת ללומדיה. בששית — קולות, בשביעית — מלחמות. במוצאי שביעית — בן דוד בא…. תניא, רבי יהודה אומר: דור שבן דוד בא בו בית הוועד יהיה לזנות, והגליל יחרב, והגבלן יאשם, ואנשי גבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו, וחכמת הסופרים תסרח, ויראי חטא ימאסו, ופני הדור כפני כלב, והאמת נעדרת. שנאמר +ישעיהו נ»ט+ ותהי האמת נעדרת (וסר מרע משתולל).
תלמוד בבלי מסכת עירובין דף מג עמוד א
הריני נזיר ביום שבן דוד בא — מותר לשתות יין בשבתות ובימים טובים, ואסור לשתות יין כל ימות החול.
תלמוד בבלי מסכת יומא דף י עמוד א
דאמר רב יהודה אמר רב: אין בן דוד בא עד שתפשוט מלכות רומי הרשעה בכל העולם כולו תשעה חדשים שנאמר +מיכה ה+ לכן יתנם עד עת יולדה ילדה ויתר אחיו ישובון על בני ישראל.
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף קיב עמוד ב
אמר רבי זירא אמר רבי ירמיה בר אבא: דור שבן דוד בא, קטיגוריא בתלמידי חכמים.
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף לח עמוד א
יהודה וחזקיה בני רבי חייא הוו יתבי בסעודתא קמי רבי, ולא הוו קא אמרי ולא מידי. אמר להו: אגברו חמרא אדרדקי, כי היכי דלימרו מילתא. כיון דאיבסום, פתחו ואמרו: אין בן דוד בא עד שיכלו שני בתי אבות מישראל, ואלו הן: ראש גולה שבבבל, ונשיא שבארץ ישראל, שנאמר +ישעיהו ח’+ והיה למקדש ולאבן נגף ולצור מכשול לשני בתי ישראל. אמר להם: בניי, קוצים אתם מטילין לי בעיניי? אמר לו רבי חייא: רבי, אל ירע בעיניך, יין ניתן בשבעים אותיות, וסוד ניתן בשבעים אותיות, נכנס יין — יצא סוד.
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צז עמוד א
תניא, רבי נהוראי אומר: דור שבן דוד בא בו נערים ילבינו פני זקנים, וזקנים יעמדו לפני נערים, ובת קמה באמה, וכלה בחמותה, ופני הדור כפני כלב, ואין הבן מתבייש מאביו.
תניא רבי נחמיה אומר: דור שבן דוד בא בו העזות תרבה, והיוקר יעות, והגפן יתן פריו והיין ביוקר, ונהפכה כל המלכות למינות, ואין תוכחה. מסייע ליה לרבי יצחק, דאמר רבי יצחק: אין בן דוד בא עד שתתהפך כל המלכות למינות. אמר רבא: מאי קרא +ויקרא י»ג+ — כלו הפך לבן טהור הוא. תנו רבנן, +דברים ל»ב+ כי ידין ה’ עמו [וגו’] כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב — אין בן דוד בא עד שירבו המסורות. דבר אחר: עד שיתמעטו התלמידים. דבר אחר: עד שתכלה פרוטה מן הכיס. דבר אחר: עד שיתייאשו מן הגאולה. שנאמר ואפס עצור ועזוב — כביכול אין סומך ועוזר לישראל. כי הא דרבי זירא, כי הוה משכח רבנן דמעסקי ביה, אמר להו: במטותא, בעינא מנייכו לא תרחקוה. דתנינא: שלשה באין בהיסח הדעת, אלו הן: משיח, מציאה, ועקרב.
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צז עמוד א
תנא דבי אליהו: ששת אלפים שנה הוי עלמא, שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח. ובעונותינו שרבו — יצאו מהם מה שיצאו.
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צז עמוד ב
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: תיפח עצמן של מחשבי קיצין, שהיו אומרים: כיון שהגיע את הקץ ולא בא — שוב אינו בא. אלא חכה לו, שנאמר אם יתמהמה חכה לו. שמא תאמר אנו מחכין והוא אינו מחכה — תלמוד לומר +ישעיהו ל’+ ולכן יחכה ה’ לחננכם ולכן ירום לרחמכם. וכי מאחר שאנו מחכים והוא מחכה, מי מעכב? — מדת הדין מעכבת, וכי מאחר שמדת הדין מעכבת, אנו למה מחכין? — לקבל שכר, שנאמר +ישעיהו ל’+ אשרי כל חוכי לו.
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צז עמוד ב
רבי אליעזר אומר: אם ישראל עושין תשובה — נגאלין, ואם לאו — אין נגאלין. אמר ליה רבי יהושע: אם אין עושין תשובה — אין נגאלין? אלא, הקדוש ברוך הוא מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן, וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב. תניא אידך: רבי אליעזר אומר: אם ישראל עושין תשובה — נגאלין, שנאמר +ירמיהו ג’+ שובו בנים שובבים ארפא משובתיכם. אמר לו רבי יהושע: והלא כבר נאמר +ישעיהו נ»ב+ חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו, חנם נמכרתם — בעבודה זרה, ולא בכסף תגאלו — לא בתשובה ומעשים טובים. אמר לו רבי אליעזר לרבי יהושע: והלא כבר נאמר +מלאכי ג’+ שובו אלי ואשובה אליכם. אמר ליה רבי יהושע: והלא כבר נאמר +ירמיהו ג’+ כי אנכי בעלתי בכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה והבאתי אתכם ציון. אמר לו רבי אליעזר: והלא כבר נאמר +ישעיהו ל’+ בשובה ונחת תושעון! אמר לו רבי יהושע לרבי אליעזר: והלא כבר נאמר +ישעיהו מ»ט+ כה אמר ה’ גאל ישראל קדושו לבזה נפש למתעב גוי לעבד משלים מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו. אמר לו רבי אליעזר: והלא כבר נאמר +ירמיהו ד’+ אם תשוב ישראל נאם ה’ אלי תשוב. אמר לו רבי יהושע: והלא כבר נאמר +דניאל י»ב+ ואשמע את האיש לבוש הבדים אשר ממעל למימי היאר וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם כי למועד מועדים וחצי וככלות נפץ יד עם קדש תכלינה כל אלה וגו’. ושתק רבי אליעזר.
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צח עמוד א
ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר +יחזקאל ל»ו+ ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל וגו’. רבי (אליעזר) +מסורת הש»ס: אלעזר+ אומר: אף מזה, שנאמר +זכריה ח’+ כי לפני הימים (האלה) [ההם] שכר האדם לא נהיה ושכר הבהמה איננה וליוצא ולבא אין שלום מן הצר. …. אמר רבי חנינא: אין בן דוד בא עד שיתבקש דג לחולה ולא ימצא, שנאמר +יחזקאל ל»ב+ אז אשקיע מימיהם ונהרותם כשמן אוליך וכתב (בתריה) +יחזקאל כ»ט+ ביום ההוא אצמיח קרן לבית ישראל. אמר רבי חמא בר חנינא: אין בן דוד בא עד שתכלה מלכות הזלה מישראל, שנאמר +ישעיהו י»ח+ וכרת הזלזלים במזמרות, וכתיב בתריה בעת ההיא יובל שי לה’ צבאות עם ממשך ומורט. אמר זעירי אמר רבי חנינא: אין בן דוד בא עד שיכלו גסי הרוח מישראל, שנאמר +צפניה ג’+ כי אז אסיר מקרבך עליזי גאותך, וכתיב +צפניה ג’+ והשארתי בקרבך עם עני ודל וחסו בשם ה’. אמר רבי שמלאי משום רבי אלעזר ברבי שמעון: אין בן דוד בא עד שיכלו כל שופטים ושוטרים מישראל שנאמר +ישעיהו א’+ ואשיבה ידי עליך ואצרף כבר סגיך וגו’… ואשיבה שפטיך. אמר עולא: אין ירושלים נפדית אלא בצדקה, שנאמר +ישעיהו א’+ ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה…
אמר רבי יוחנן: אם ראית דור שמתמעט והולך — חכה לו, שנאמר +שמואל ב’ כ»ב+ ואת עם עני תושיע וגו’. אמר רבי יוחנן: אם ראית דור שצרות רבות באות עליו כנהר — חכה לו, שנאמר +ישעיהו נ»ט+ כי יבא כנהר צר (ורוח) [רוח] ה’ נססה בו, וסמיך ליה ובא לציון גואל. ואמר רבי יוחנן: אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי, או כולו חייב. בדור שכולו זכאי — דכתיב +ישעיהו ס’+ ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ, בדור שכולו חייב — דכתיב +ישעיהו נ»ט+ וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע, וכתיב +ישעיהו מ»ח+ למעני אעשה.
אמר רבי אלכסנדרי: רבי יהושע בן לוי רמי, כתיב +ישעיהו ס’+ בעתה, וכתיב, אחישנה! זכו — אחישנה, לא זכו — בעתה. אמר רבי אלכסנדרי: רבי יהושע בן לוי רמי, כתיב +דניאל ז’+ וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה, וכתיב +זכריה ט’+ עני ורכב על חמור! — זכו — עם ענני שמיא, לא זכו — עני ורוכב על חמור. … רבי יהושע בן לוי אשכח לאליהו, דהוי קיימי אפיתחא דמערתא דרבי שמעון בן יוחאי, אמר ליה: אתינא לעלמא דאתי? — אמר ליה: אם ירצה אדון הזה. אמר רבי יהושע בן לוי: שנים ראיתי וקול שלשה שמעתי. — אמר ליה: אימת אתי משיח? — אמר ליה: זיל שייליה לדידיה. — והיכא יתיב? — אפיתחא דרומי. — ומאי סימניה? — יתיב ביני עניי סובלי חלאים, וכולן שרו ואסירי בחד זימנא, איהו שרי חד ואסיר חד. אמר: דילמא מבעינא, דלא איעכב. אזל לגביה, אמר ליה: שלום עליך רבי ומורי! — אמר ליה שלום עליך בר ליואי. — אמר ליה: לאימת אתי מר? — אמר ליה: היום. אתא לגבי אליהו. — אמר ליה: מאי אמר לך? — אמר ליה: שלום עליך בר ליואי. — אמר ליה: אבטחך לך ולאבוך לעלמא דאתי. — אמר ליה: שקורי קא שקר בי, דאמר לי היום אתינא, ולא אתא! — אמר ליה: הכי אמר לך +תהלים צ»ה+ היום אם בקלו תשמעו.
שאלו תלמידיו את רבי יוסי בן קיסמא: אימתי בן דוד בא? — אמר: מתיירא אני שמא תבקשו ממני אות. אמרו לו: אין אנו מבקשין ממך אות. — אמר להם: לכשיפול השער הזה ויבנה, ויפול, ויבנה, ויפול, ואין מספיקין לבנותו עד שבן דוד בא. אמרו לו: רבינו, תן לנו אות! — אמר להם: ולא כך אמרתם לי שאין אתם מבקשין ממני אות? — אמרו לו: ואף על פי כן. אמר להם: אם כך — יהפכו מי מערת פמייס לדם, ונהפכו לדם.
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צט עמוד א
והיינו דאמר ליה ההוא מינא לרבי אבהו: אימתי אתי משיח? — אמר ליה: לכי חפי להו חשוכא להנהו אינשי. — אמר ליה: מילט קא לייטת לי? — אמר ליה: קרא כתיב, +ישעיהו ס’+ כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאמים ועליך יזרח ה’ וכבודו עליך יראה.
תלמוד ירושלמי מסכת תענית פרק א דף סד טור א /ה»א
רבי אחא בשם רבי תנחום בי רבי חייה אילו ישראל עושים תשובה יום אחד מיד היה בן דוד בא מה טעמא היום אם בקולו תשמעו. אמר ר’ לוי אילו היו ישראל משמרין שבת אחת כתיקנה מיד היה בן דוד בא מה טעמא ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום ליי’ וגו’ חד יום ואומר בשובה ונחת תיוושעון בשובה ונייח תתפרקון
משך ימות המשיח
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צט עמוד א
תניא, רבי אליעזר אומר: ימות המשיח ארבעים שנה, שנאמר +תהלים צ»ה+ ארבעים שנה אקוט בדור. רבי אלעזר בן עזריה אומר: שבעים שנה, שנאמר +ישעיהו כ»ג+ והיה ביום ההוא ונשכחת צר שבעים שנה כימי מלך אחד. איזהו מלך מיוחד — הוי אומר זה משיח, רבי אומר: שלשה דורות, שנאמר +תהלים ע»ב+ ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים. רבי הילל אומר: אין להם משיח לישראל, שכבר אכלוהו בימי חזקיה. אמר רב יוסף: שרא ליה מריה לרבי הילל! חזקיה אימת הוה — בבית ראשון, ואילו זכריה קא מתנבי בבית שני ואמר +זכריה ט’+ גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע הוא עני ורכב על חמור ועל עיר בן אתנות. תניא אידך, רבי אליעזר אומר: ימות המשיח ארבעים שנה, כתיב הכא +דברים ח’+ ויענך וירעבך ויאכלך, וכתיב התם +תהלים צ’+ שמחנו כימות עניתנו שנות ראינו רעה. רבי דוסא אומר: ארבע מאות שנה, כתיב הכא +בראשית ט»ו+ ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה, וכתיב התם: שמחנו כימות עניתנו. רבי אומר: שלש מאות וששים וחמש שנה, כמנין ימות החמה, שנאמר +ישעיהו ס»ג+ כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה. מאי יום נקם בלבי? אמר רבי יוחנן: ללבי גיליתי, לאבריי לא גליתי. רבי שמעון בן לקיש אמר: ללבי גליתי, למלאכי השרת לא גליתי. תני אבימי בריה דרבי אבהו: ימות המשיח לישראל שבעת אלפים שנה, שנאמר +ישעיהו ס»ב+ ומשוש חתן על כלה (כן) ישיש עליך (ה’) אלהיך.
טיב ימות המשיח
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צט עמוד א
אמר עולא: ייתי ולא איחמיניה. וכן אמר [רבה]: ייתי ולא איחמיניה, רב יוסף אמר: ייתי, ואזכי דאיתיב בטולא דכופיתא דחמריה. אמר ליה אביי (לרבא) [לרבה]: מאי טעמא? אילימא משום חבלו של משיח — והתניא, שאלו תלמידיו את רבי אלעזר: מה יעשה אדם וינצל מחבלו של משיח? — יעסוק בתורה ובגמילות חסדים. ומר — הא תורה והא גמילות חסדים! — אמר [ליה]: שמא יגרום החטא. כדרבי יעקב בר אידי. דרבי יעקב בר אידי רמי: כתיב +בראשית כ»ח+ והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך, וכתיב +בראשית ל»ב+ ויירא יעקב מאד ויצר לו — שהיה מתיירא שמא יגרום החטא. כדתניא: +שמות ט»ו+ עד יעבר עמך ה’ — זו ביאה ראשונה, עד יעבר עם זו קנית — זו ביאה שניה, אמור מעתה: ראויים היו ישראל לעשות להם נס בביאה שניה כביאה ראשונה, אלא שגרם החטא. וכן אמר רבי יוחנן: ייתי ולא איחמיניה. אמר ליה ריש לקיש: מאי טעמא? אילימא משום דכתיב +עמוס ה’+ כאשר ינוס איש מפני הארי ופגעו הדב [ובא הבית] וסמך ידו על הקיר ונשכו הנחש — בא ואראך דוגמתו בעולם הזה: בזמן שאדם יוצא לשדה ופגע בו סנטר — דומה כמי שפגע בו ארי, נכנס לעיר פגע בו גבאי — דומה כמי שפגעו דב, נכנס לביתו ומצא בניו ובנותיו מוטלין ברעב — דומה כמי שנשכו נחש. אלא משום דכתיב +ירמיהו ל’+ שאלו — נא וראו אם ילד זכר מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו כיולדה ונהפכו כל פנים לירקון. מאי ראיתי כל גבר? אמר רבא בר יצחק אמר רב: מי שכל גבורה שלו, ומאי ונהפכו כל פנים לירקון? אמר רבי יוחנן: פמליא של מעלה ופמליא של מטה. בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא: הללו מעשה ידי והללו מעשה ידי, היאך אאבד אלו מפני אלו? אמר רב פפא, היינו דאמרי אינשי: רהיט ונפל תורא ואזיל ושדי ליה סוסיא באורייה.
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל לעולם הבא — +ישעיהו ס»ד+ — עין לא ראתה אלהים זולתך (אלהים) יעשה למחכה לו.
תלמוד בבלי מסכת שבת דף סג עמוד א
רבי אליעזר אומר תכשיטין הן לו. תניא, אמרו לו לרבי אליעזר: וכי מאחר דתכשיטין הן לו, מפני מה הן בטלין לימות המשיח? אמר להן: לפי שאינן צריכין, שנאמר +ישעיהו ב+ לא ישא גוי אל גוי חרב
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף כד עמוד ב
ת»ר: אין מקבלין גרים לימות המשיח; כיוצא בו לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה.
תלמוד בבלי מסכת ערכין דף יג עמוד ב
רבי יהודה אומר: כנור של מקדש של שבעת נימין היה, שנאמר: +תהלים ט»ז+ שובע שמחות [את] פניך, אל תיקרי שובע אלא שבע; ושל ימות המשיח שמונה, שנאמר: +תהילים י»ב+ למנצח על השמינית, על נימא שמינית; של עולם הבא עשר, שנאמר: +תהילים צ»ב+ עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכנור,
תלמוד ירושלמי מסכת כלאים פרק ט דף לב טור ג /ה»ג
רבי שמעון בן לקיש בשם בר קפרא ארץ שמיתיה חיין תחילה לימות המשיח
דמותו של משיח
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צח עמוד ב
מה שמו? דבי רבי שילא אמרי: שילה שמו, שנאמר +בראשית מ»ט+ עד כי יבא שילה. דבי רבי ינאי אמרי: ינון שמו, שנאמר +תהלים ע»ב+ יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו. דבי רבי חנינה אמר: חנינה שמו, שנאמר +ירמיהו ט»ז+ אשר לא אתן לכם חנינה. ויש אומרים מנחם בן חזקיה שמו, שנאמר +איכה א’+ כי רחק ממני מנחם משיב נפשי. ורבנן אמרי: חיוורא דבי רבי שמו שנאמר +ישעיהו נ»ג+ אכן חליינו הוא נשא ומכאבינו סבלם ואנחנו חשבנהו נגוע מכה אלהים ומענה.
— — — — — — — — — — —
בבלית
מתי יבוא?
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צז עמוד ב
אמר ליה אליהו לרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא: אין העולם פחות משמונים וחמשה יובלות, וביובל האחרון בן דוד בא. אמר ליה: בתחילתו או בסופו? אמר ליה: איני יודע. כלה או אינו כלה? — אמר ליה: איני יודע. רב אשי אמר: הכי אמר ליה: עד הכא — לא תיסתכי ליה, מכאן ואילך — איסתכי ליה. שלח ליה רב חנן בר תחליפא לרב יוסף: מצאתי אדם אחד ובידו מגילה אחת כתובה אשורית ולשון קדש, אמרתי לו: זו מניין לך? אמר לי: לחיילות של רומי נשכרתי, ובין גינזי רומי מצאתיה, וכתוב בה: לאחר ארבעת אלפים ומאתים ותשעים ואחד שנה לבריאתו של עולם — העולם יתום. מהן מלחמות תנינים, מהן מלחמות גוג ומגוג, ושאר ימות המשיח. ואין הקדוש ברוך הוא מחדש את עולמו אלא לאחר שבעת אלפים שנה. רב אחא בריה דרבא אמר: לאחר חמשת אלפים שנה איתמר. … אמר רב: כלו כל הקיצין, ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומעשים טובים. ושמואל אמר: דיו לאבל שיעמוד באבלו.
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צז עמוד א
תנו רבנן: שבוע שבן דוד בא בו, שנה ראשונה מתקיים מקרא זה +עמוס ד’+ והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר, שניה חיצי רעב משתלחים, שלישית רעב גדול, ומתים אנשים ונשים וטף חסידים ואנשי מעשה, ותורה משתכחת מלומדיה. ברביעית — שובע ואינו שובע, בחמישית — שובע גדול, ואוכלין ושותין ושמחין, ותורה חוזרת ללומדיה. בששית — קולות, בשביעית — מלחמות. במוצאי שביעית — בן דוד בא. אמר רב יוסף: הא כמה שביעית דהוה כן, ולא אתא! — אמר אביי: בששית קולות, בשביעית מלחמות מי הוה? ועוד: כסדרן מי הוה? (+תהלים פ»ט+ אשר חרפו אויביך ה’ אשר חרפו עקבות משיחך).
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צח עמוד א
אמר רבי אלכסנדרי: רבי יהושע בן לוי רמי, כתיב +דניאל ז’+ וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה, וכתיב +זכריה ט’+ עני ורכב על חמור! — זכו — עם ענני שמיא, לא זכו — עני ורוכב על חמור. אמר ליה שבור מלכא לשמואל: אמריתו, משיח על חמרא אתי, אישדר ליה סוסיא ברקא דאית לי! — אמר ליה: מי אית לך בר חיור גווני?
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צח עמוד א
ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר +יחזקאל ל»ו+ ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל וגו’. רבי (אליעזר) +מסורת הש»ס: אלעזר+ אומר: אף מזה, שנאמר +זכריה ח’+ כי לפני הימים (האלה) [ההם] שכר האדם לא נהיה ושכר הבהמה איננה וליוצא ולבא אין שלום מן הצר. מאי ליוצא ולבא אין שלום מן הצר? רב אמר: אף תלמידי חכמים, שכתוב בהם שלום, דכתיב +תהלים קי»ט+ שלום רב לאהבי תורתך — אין שלום מפני צר. ושמואל אמר: עד שיהיו כל השערים כולן שקולין.
משך ימות המשיח
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צט עמוד א
רבי הילל אומר: אין להם משיח לישראל, שכבר אכלוהו בימי חזקיה. אמר רב יוסף: שרא ליה מריה לרבי הילל! חזקיה אימת הוה — בבית ראשון, ואילו זכריה קא מתנבי בבית שני ואמר +זכריה ט’+ גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע הוא עני ורכב על חמור ועל עיר בן אתנות. … אמר רב יהודה אמר שמואל: ימות המשיח — כמיום שנברא העולם ועד עכשיו, שנאמר +דברים י»א+ כימי השמים על הארץ. רב נחמן בר יצחק אמר: כימי נח עד עכשיו, שנאמר +ישעיהו נ»ד+ כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי.
טיב ימות המשיח
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צח עמוד א
אמר עולא: ייתי ולא איחמיניה. וכן אמר [רבה]: ייתי ולא איחמיניה, רב יוסף אמר: ייתי, ואזכי דאיתיב בטולא דכופיתא דחמריה. אמר ליה אביי (לרבא) [לרבה]: מאי טעמא? אילימא משום חבלו של משיח — והתניא, שאלו תלמידיו את רבי אלעזר: מה יעשה אדם וינצל מחבלו של משיח? — יעסוק בתורה ובגמילות חסדים. ומר — הא תורה והא גמילות חסדים! — אמר [ליה]: שמא יגרום החטא. … וכן אמר רבי יוחנן: ייתי ולא איחמיניה. אמר ליה ריש לקיש: מאי טעמא? אילימא משום דכתיב +עמוס ה’+ כאשר ינוס איש מפני הארי ופגעו הדב [ובא הבית] וסמך ידו על הקיר ונשכו הנחש — בא ואראך דוגמתו בעולם הזה: בזמן שאדם יוצא לשדה ופגע בו סנטר — דומה כמי שפגע בו ארי, נכנס לעיר פגע בו גבאי — דומה כמי שפגעו דב, נכנס לביתו ומצא בניו ובנותיו מוטלין ברעב — דומה כמי שנשכו נחש. אלא משום דכתיב +ירמיהו ל’+ שאלו — נא וראו אם ילד זכר מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו כיולדה ונהפכו כל פנים לירקון. מאי ראיתי כל גבר? אמר רבא בר יצחק אמר רב: מי שכל גבורה שלו, ומאי ונהפכו כל פנים לירקון? אמר רבי יוחנן: פמליא של מעלה ופמליא של מטה. בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא: הללו מעשה ידי והללו מעשה ידי, היאך אאבד אלו מפני אלו? אמר רב פפא, היינו דאמרי אינשי: רהיט ונפל תורא ואזיל ושדי ליה סוסיא באורייה.
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף סח עמוד א
רב חסדא רמי: כתיב +ישעיהו כד+ וחפרה הלבנה ובושה החמה וכתיב +ישעיהו ל+ והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים! לא קשיא: כאן — לעולם הבא, כאן — לימות המשיח.
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צט עמוד א ועוד
אמר שמואל: אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד.
דמותו של משיח
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צח עמוד ב
אמר רב גידל אמר רב: עתידין ישראל דאכלי שני משיח. אמר רב יוסף: פשיטא! ואלא מאן אכיל להו? חילק ובילק אכלי להו? — לאפוקי מדרבי הילל דאמר: אין משיח לישראל, שכבר אכלוהו בימי חזקיה. … אמר רב נחמן: אי מן חייא הוא — כגון אנא, שנאמר +ירמיהו ל’+ והיה אדירו ממנו ומשלו מקרבו יצא. אמר רב: אי מן חייא הוא — כגון רבינו הקדוש, אי מן מתיא הוא — כגון דניאל איש חמודות. אמר רב יהודה אמר רב: עתיד הקדוש ברוך הוא להעמיד להם דוד אחר, שנאמר +ירמיהו ל’+ ועבדו את ה’ אלהיהם ואת דוד מלכם אשר אקים להם, הקים לא נאמר, אלא אקים. אמר ליה רב פפא לאביי: והכתיב +יחזקאל ל»ז+ ודוד עבדי נשיא להם לעולם! — כגון קיסר ופלגי קיסר.
כמות הנגלאים
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קיא עמוד א
תניא, רבי סימאי אומר: נאמר +שמות ו’+ ולקחתי אתכם לי לעם ונאמר והבאתי אתכם, מקיש יציאתן ממצרים לביאתן לארץ, מה ביאתן לארץ — שנים מששים ריבוא אף יציאתן ממצרים — שנים מששים ריבוא. אמר רבא: וכן לימות המשיח, שנאמר +הושע ב’+ וענתה שמה כימי נעוריה וכיום עלותה מארץ מצרים.