Внимание! На сайте Места встречи ведутся работы. Некоторые материалы и сервисы  могут быть временно недоступны! Внимание! На сайте Места встречи ведутся работы. Некоторые материалы и сервисы  могут быть временно недоступны! 

נורמאטיביות וספיריטואליות במסורת היהודית, קריאה חדשה בתנורו של עכנאי, הרהורים לקראת ימי הפסח הבעלט

בס"ד

ליל כ"א באדר תש"פ

נורמאטיביות וספיריטואליות במסורת היהודית קריאה חדשה בתנורו של עכנאי הרהורים לקראת ימי הפסח הבעל"ט בבלי בבא מציעא נט ע"א – נט ע"ב. תנן התם: חתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא, ר' אליעזר מטהר וחכמים מטמאין. וזה הוא תנור של עכנאי. מאי עכנאי? אמר רב יהודה אמר שמואל: שהקיפו דברים כעכנא זו וטמאוהו. תנא, באותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם, ולא קיבלו הימנו. אמר להם: אם הלכה כמותי חרוב זה יוכיח! נעקר חרוב ממקומו מאה אמה, ואמרי לה ארבע מאות אמה. אמרו לו: אין מביאין ראיה מן החרוב. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי אמת המים יוכיחו! חזרו אמת המים לאחוריהם. אמרו לו: אין מביאין ראיה מאמת המים. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי כותלי בית המדרש יוכיחו! הטו כותלי בית המדרש ליפול. גער בהם רבי יהושע, אמר להם: אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה, אתם מה טיבכם?! לא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע, ולא זקפו מפני כבודו של רבי אליעזר, ועדיין מטין ועומדין. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי מן השמים יוכיחו! יצאתה בת קול ואמרה: מה לכם אצל רבי אליעזר, שהלכה כמותו בכל מקום! עמד רבי יהושע על רגליו ואמר לא בשמים היא!

מאי לא בשמים היא? אמר רבי ירמיה: שכבר נתנה תורה מהר סיני אין אנו משגיחין בבת קול, שכבר כתבת בהר סיני בתורה 'אחרי רבים להטות'. אשכחיה רבי נתן לאליהו, אמר ליה: מאי עביד קודשא בריך הוא בההיא שעתא? אמר ליה: קא חייך ואמר, 'נצחוני בני, נצחוני בני'. אמרו: אותו היום הביאו כל טהרות שטיהר רבי אליעזר ושרפום באש, ונמנו עליו וברכוהו, ואמרו: מי ילך ויודיעו? אמר להם רבי עקיבא: אני אלך, שמא ילך אדם שאינו הגון ויודיעו ונמצא מחריב את כל העולם כולו. מה עשה רבי עקיבא? לבש שחורים ונתעטף שחורים וישב לפניו ברחוק ארבע אמות. אמר לו רבי אליעזר: עקיבא, מה יום מיומיים? אמר לו: רבי, כמדומה לי שחבירים בדילים ממך. אף הוא קרע בגדיו וחלץ מנעליו ונשמט וישב על גבי קרקע. זלגו עיניו דמעות, לקה העולם שליש בזיתים ושליש בחטים ושליש בשעורים, ויש אומרים אף בצק שבידי אשה טפח. תנא, אך גדול היה באותו היום שבכל מקום שנתן בו עיניו רבי אליעזר נשרף. ואף רבן גמליאל היה בא בספינה, עמד עליו נחשול לטבעו, אמר: כמדומה לי שאין זה אלא בשביל רבי אליעזר בן הורקנוס. עמד על רגליו ואמר: רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא עשיתי אלא לכבודך, שלא ירבו מחלוקות בישראל. נח הים מזעפו. אימא שלום, דביתהו דרבי אליעזר, אחתיה דרבן גמליאל הואי. מההוא מעשה ואילך לא הווה שבקה ליה לרבי אליעזר למיפל על אפיה. ההוא יומא ריש ירחא הוה, ואיחלף לה בין מלא לחסר. איכא דאמרי אתא עניא וקאי אבבא, אפיקא ליה ריפתא, אשכחתיה דנפל על אנפיה. אמרה ליה: קום, קטלית לאחי. אדהכי נפק שיפורא מבית רבן גמליאל דשכיב. אמר לה: מנא ידעת? אמרה ליה: כך מקובלני מבית אבי אבא: כל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה. שפת התחדשות של הרב שג"ר [1]...

לחידוש המעשים מובן כפול. ראשית – תתחדשו במה שאתם עושים. "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים". לעשות את מה שאנו עושים, אך לא מתוך שיגרה, עייפות ושיעמום, אלא כמו ילד קטן, שהכל אצלו תמיד חדש...אנחנו משתעממים משום שאנו חיים בתודעה ש'בסרט הזה כבר היינו', מחפשים את החוויה המוכרת, לא חווים את הדברים כמות שהם מתוך היפתחות כנה, ומתוך ציפייה דרוכה לגילוי חדש. זה פן אחד של חידוש. אך להתחדש פירושו גם לעשות דברים חדשים, להתחיל מחדש. "לקום מחר בבוקר ולהתחיל מבראשית". לא מחר אלא היום, הרגע, עכשיו – "היום אם בקולו תשמעו". המחר אף פעם לא מגיע, הוא תמיד נשאר מחר, הרגע הינו הממשות היחידה....ניסן ותשרי הם ביטוי לשני הפנים של החידוש. בניסן מתחדשת המחזוריות של הטבע, ואילו תשרי הוא זמן התחדשות הלבנה שמסמנת את חידוש האדם. ההתחדשות במובן של חידוש הישן הינה ההתחדשות המחזורית של הטבע. לעומתה, חידוש האדם הוא המשכת אורות חדשים שעוד לא היו, והוא החידוש של תשרי. "בכסה ליום חגנו" – הלבנה מסמנת את ההתחדשות, ולכן היא סמל הגאולה, "שהם עתידים להתחדש כמותה". התורה מדגישה את ההתחדשות אצל הקב"ה, שהוא "מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית". "שירו לד’ שיר חדש". הקב"ה לא אוהב תפילות ישנות, תורות ישנות וכו'. "לא טוב להיות זקן" – אמר ר' נחמן, ועוד אמר, שהכפירה היא תוצאה של זקני תלמידי חכמים שאינם מתחדשים. על התורה אמרו חז"ל: "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים". אדם משועמם שאיננו מתחדש הוא אדם חומרי. מי שחי מתוך דביקות הוא מחדש ומתחדש בכל יום תמיד...מדוע לראשית יש קדושה? כי בהתחלה ישנה יכולת להיות אחר, להתחיל מבראשית. ההתחלה איננה המשך של מה שהיה, ומכאן גם הקושי הרב שלה. "כל ההתחלות קשות" [2] ...

בַּראשית קיים המפגש הבלתי אמצעי, עוד לפני שנלכד בתבניות החשיבה שלנו. הראשית הינה הנקודה הראשונה של הבריאה. בלשון המהר"ל: ההתחלה היא הסיבה ראשונה, שאיננה דומה למה שבא אחריה, ולכן היא אלוקית... שפת ההתחדשות של הראי"ה קוק מכתב שכתב לביתו הבכורה פרידא חנה בצעירותה, שבט תרס"ז "ההבדל, בתי היקרה, העיקרי שבין הנפשות של האישה והאיש, הוא רק ביחס אל צורך הלימודים. הספרים אינם מצד עצמם מזון טבעי לרוח האדם. הינם, הטובים שבהם סמי מרפא לאדם שכבר נחלה משנות קדם,"כי אני ה' רופאך". "הרגש הפנימי הבריא, היוצא בטבעו הטהור על ידי חינוך בלתי נשחת צריך הוא ללמד את האדם מה שיש בו די. הלב והמוח אינם מפסיקים את עבודתם אפילו רגע אחד בחיים, וכשהם ישרים כל עבודתם הטבעית והתמידית היא לימוד ותורה" "ירדנו אמנם הרבה, נתעוותו המעשים, ונתדלדלו החיים"... עד שנמצאנו זקוקים ל"רופאים ורפואות מלומדות מן הספרים...מצב האומלל" [ש]אנו מוכרחים לכלא את ילדינו האהובים, משחר טל ילדותם, שעות רבות בכל יום בחדרים בבתי ספר, לקשרם אל הספרים ואל האותיות, כמו שאנו מוכרחים להכניס את החולים אל חדרי המשכב ואל תאי השמירה הקשים של הרפואה הלימודית".

"צדקה עשה הקב"ה עם עולמו, שחנן את האישה בינה יתרה מן האיש על ידי מה שחושה הביתי הוא יותר עמוק אף על פי שמצד זה דווקא אינו כל כך מתרחב כלפי חוץ...אין תועלת לאשת חיל להיות צופיה הליכות עולם של שרים ומלכים ובמלחמותיהם האכזריות, שהם הוסיפו גם כן פרקים רבים בספרים... אשת חיל פטורה היא מכל הקטסטרופה הזאת, היא נוצרה כדי להיות צופיה הליכות ביתה לפרש כפה לדל ואביון, להלביש ביתה שני...ואלה המעשים יפים הם נעימים הם וריח לבנון ואידיאליות קדושה וטבעית ומקיפם מכל צד...חלילה לה לבת עדינה הנועדת להיות אשת חיל באמת וביותר בת ישראל... להחליף את עולמה החי על הספרים, את המזון על סמי המרפא... המהומה האירופית שכלאה גם כן את הבנות בכלא דמתקרי בית הספר... גורמת היא לגדל דורות חלשים ברוח". "החוג הרחב של החברה האנושית, שהאיש קרוא לפי תכונתו לפי מעמדו הפיסיולוגי והפסיכי לעבודתו, הוא כבר כל כך חשוך עד שמבלעדי מאורות מופעים מן העליון, ובכל מן חוץ להחיים, לא יוכל לחדור לתוכו גם קו אור אחד. הוא כל כך חלה, עד שמזונו הוא סממניו, ולבושו חבישת שבר עצמותיו,הוא חייב ללמד,וצריך ללמוד." על שפת ההתחדשות ברשימות שלי 'בשאלה עומק האמונה' זעק האיז'ביצר את קושיות ליל הסדר. נהמתו של האיז'ביצר אופיינית למפגש חשוף עם חטאי הנעורים שהרי בליל הסדר זו חוויית התשתית. לפגוש ולשחזר את המקומות הרעים של עם שדבקו בו הכיעור וההשפלה של עבדים. הסבא מקלם היה זוחל בליל הסדר על הארץ, לשחזר חווייה של עבד בפועל ממש. המפגש עם הילדות, מעורר בדרך כלל אי נוחות, בושה, הדחקה, גנות. כול יהודי נקרא לפתוח בגנות, לפגוש את הצדדים הדחויים והמודחקים, את שורשי הכשלים של דמותו. זו ההבעה הראשונית וההכרחית של הסובייקט הנגאל, המחפש חירות. בלילה הזה יהודי איננו איש פרטי. סבלו האישי וייסורי מאווייו לחירות, מקפלים את הסיפור הגדול של הקיום היהודי איך נגאלים מסיפורי הילדות, מחטאי הנעורים, מכשלי העבר? איך מסיימים בשבח?

התשובה פשוטה בתנועה פנימית של עין טובה, של הבשלת הזקנה, ביכולת להעלות את הסבל והמילכודים, לסיפור בוגר, ממקום של הכלה ופיוס פנימי. להתכתב עם ה'לא כלום' שבמעמקי הדמות. ואני זוכר לא כלום לימד הקבצן העיוור של ר' נחמן ה'לא כלום' הוא החלל הפנוי, המעורר את נקודת הראשית למעלה מכול חטא ועוון בליל הסדר אנו מוזמנים ל'לא כלום' של היותנו, לא רק כאינדיבידואלים אלא לשורש הנעלם של כנסת ישראל, לצורת יעקב שחקוקה שם למעלה. העין הטובה של הנבואה, יודעת לספר את עוונות המדבר כשובבות נעורים, כסיפור של תשוקה וכלולות זיווג וייחוד בין כנס"י לקב"ה. כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולותייך, לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה. חסד נעורייך? אהבת כלולותייך? והכתוב זועק מרגלים ועגל ומתאוננים. העלאת הזכירה של הביוגרפיה שלנו לסיפור, איננה התרפקות נוסטלגית רומנטית שמכסה על מומים, אלא מבט מפוכח מייסורים של עם שרידי חרב, בענוות הזיקנה. ליל הסדר - ראשיתו ברעב, כל דכפין ייתי וייכול, בעוררות התשוקות והדמיונות ואחריתו בשובע, בפסח הנאכל על השובע, במליאות, בהבשלת הזקנה. ראשיתו בעוררות התשוקה של אב לבנו ושל בן לאביו ואחריתו בשכרות כוסות היין שהן הן כוסות הגאולה שמטשטשות את הגבולות שבין אבות לבנים ובין בנים לאבותם ראשיתו במגיד, בדיבור, מצווה עלינו לספר ביציאת מצרים ואחריתו בנרצה, בניגון שגבוה מהשפה ולמעלה מהניגון בשינה של גאולת שיר השירים ראשיתו בהימנעות, ביראה של הצעירוּת ואחריתו בייחוד ובזיווג ובניגונים המתנגנים בערוב הימים... עבודת הלילה ההוא היא לעורר ולהתעורר. בלשון הזוה"ק 'לאכללא שמאלא בימינא'. להציף בדרכים חדשות ישנות את יכולות הפליאה וההשתאות, שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה... 

[1] על כפות המנעול, עמ' 13

[2] מכילתא דר"י, מסכתא דבחדש פר' ב.